מחקר שתוצאותיו הוצגו בועידה הבין-לאומית ללימפומה ממאירה (ICML) מוצא כי שימוש בסטטינים קשור לירידה בסיכון להתפתחות לימפומה מכל סוג שהוא. תרופות ממשפחת הסטטינים מעכבות את HMG-CoA reductase ואת סינתזת הכולסטרול ולכן משמות באופן נרחב בטיפול בהיפר-כולסטרולמיה. בנוסף, מעכבות תרופות אלה יצירת isoprenoids החיוניים למודיפיקציות של חלבוני הסיגנל לאחר תרגומם.

ד”ר Fortuny, שהציגה את הממצאים מסביר כי למרות מיעוט העדויות האפידמיולוגיות להשפעותיהם של הסטטינים הראו מחקרים כי הם מפחיתים את הסיכון להופעת גידולים לימפטיים וגידולים המטופוייתים בשיעור של 12%, אם כי באופן לא מובהק סטטיסטית.

בנוסף קיימות עדויות לכך שסטטינים מפחיתית את הסיכון להופעת כמה סוגי סרטן אחרים, כמו סרטן הלבלב, סרטן המעי הגס, וסרטן הושט. בכדי לבחון את הקשר בין השימוש בסטטינים לבין הסיכון לחלות בלימפומה, בחנו החוקרים 2362 חולים שאובחנו בלימפומות מסוג B ו-T ו-2469 נבדקי ביקורת בין השנים 1998-2003. נבדקי הביקורת הותאמו מבחינת מין, גיל ואזור המגורים.

כל המשתתפים מילאו שאלונים נרחבים שנסקרו באופן סמוי. השאלונים בחנו משתנים סוציו-אקונומיים, היסטוריה רפואית ושימוש בתרופות. החוקרים השתמשו במאגרי המידע לסיווג התרופות שנמצאו בצריכת הנבדקים.

הנבדקים חולקו לקבוצה שמעולם לא צרכה סטטינים (2275 חולים; 2053 נבדקי ביקורת) ולחולים שצרכו סטטינים (79 חולים; 112 נבדקי ביקורת) והותאמו מבחינת מין, גיל, אזור מגורים, שימוש ב-NSAIDS ובאספירין, סטטוס העישון והרקע ההשכלתי שלהם.

התוצאות מעידות כי הסיכון הכולל להופעת לימפומה פוחת משמעותית בעקבות צריכת סטטינים (ערך OR של 0.6; 95%CI, 0.4-0.8). כאשר נותחו הנתונים על-פי משך השימוש בסטטינים, לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית ביתרונותיו של משך שימוש קצר (עד לתקופה של שנתיים, ערך OR של 0.60; 95%CI, 0.4-1.0) או של משך שימוש ארוך (2-8 שנים, ערך OR של 0.7; 95%CI, 0.4-1.1). מובהקות סטטיסטית הופיעה רק במשך שימוש של יותר מ-8 שנים (0.5; 95%CI, 0.2-0.9).

מידע אודות צריכת הסטטינים נבדק גם לגילוי יתרונות פוטנציאליים כנגד הופעת לימפומות מתת-סוגים שונים, הכוללות לימפומות של תאי B. ד”ר Fortuny מציינת כי היתרונות כולם העלו ערכי OR בין 0.5 ל-0.8, כך שלא נמצא הבדל בין תת-סוגים שונים של לימפומה.

היא מדגישה כי המחקר מספק מידע תצפיתי ללא מידע בנוגע תמינונים שנצרכו, וכי לא ניתן לשלול בשלב זה את האפשרות שההיפר-כולסטרולמיה עצמה מהווה גורם סיכון ללימפומה או שהסטטינים משמשים כסמנים של מסלול גנטי שהפעלתו קשורה לסיכון ללימפומה.

אולם, מדגישה החוקרת, כוחו של המחקר עולה מתוך גודל המדגם הגדול, עקביות התוצאות במדינות השונות ובשימוש בסוגי הביקורות השונים, ומידע אפידמיולוגי דומה שקשור לשימוש בסטטינים במספר סוגי גידולים אחרים.

לידיעה ב-doc’s guide