תוצאות מחקר השוואתי שנערך בדנמרק מציע כי ניתוח אינו טוב יותר מאימון פיזיותרפי לטיפול בקרע בשרוול המסובב בכתף (Rotator Cuff Syndrome) עם פגיעה סאבכרומיאלית.
לאור הממצאים, החוקרים פחות ממליצים כיום על ניתוח במקרים של פגיעה בשלב II, מדווחים החוקרים בגיליון מאי של Annals of Rheumatic Diseases.
למרות הוכחות לא משכנעות התומכות בעליונות הורדת לחץ ארתוסקופית בהשוואה לאימון, טיפול ניתוחי בפגיעה סאבכרומיאלית אומץ באופן נרחב בפרקטיקה.
החוקרים השוו את השפעת פיזיותרפיה מדורגת של השרוול המסובב לעומת הורדת לחץ ארתוסקופית ב-90 מטופלים שפנו למומחה בשל כאבים בכתף עם פגיעה סאבכרומיאלית. 84 מהם סיימו את שנת המעקב — 41 בקבוצת הניתוח ו-43 בקבוצת האימון.
החוקרים מדווחים כי השיפור היה דומה בשתי הקבוצות.
בתחילת המחקר, מדד קונסטנט ממוצע, מדד לתיפקוד הכתף, היה 33.7 בקבוצת הניתוח ו-34.8 בקבוצת האימון. לאחר שנה, המדד הממוצע השתפר ל-52.7 בקבוצת הניתוח ו-57.0 בקבוצת האימון, כשההבדלים אינם משמעותיים סטטיסטית. כמו כן, מדדי כאב וחוסר תיפקוד השתפרו גם הם באופן דומה בשתי הקבוצות.
החוקרים אומרים כי יש צורך במחקרים גדולים יותר עם מספר מתאים של חולים שיאפשר אנליזת תת קבוצות לפני מתן המלצות בנושא מי יפיק תועלת מהורדת לחץ ארתוסקופית ומי מפיזיותרפיה. זו צריכה להיות דרישה מקדימה לתעשייה המתרחבת של ניתוחי הורדת לחץ ארתוסקופית בכתף, מסכמים החוקרים.
Ann Rheum Dis 2005;64:760-764
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!