Amiodarone יחד עם חסמי בטא בחולים עם דיפיברילטורים מושתלים (ICDs) מורידים את הסיכון לשוק ב-73% במשך שנה בהשוואה לטיפול בחסמי בטא בלבד.

מחקר OPTIC לטיפול אופטימלי בחולים עם דיפיברילטור מושתל בדק גם טיפול יחיד עם sotalol, תרופה אנטיאריתמית עם תכונות דומות לאלו של amiodarone וחסמי בטא. סוטאלול לא היתה יעילה כמו התרופות האחרות במניעת שוק והיתה פחות סבילה משילוב  אמיודארון וחסמי בטא.

חשיבות הבעיה של שוק ICD בלתי מתאים הודגמה ע”י משתתפי המחקר אשר טופלו בחסמי בטא בלבד. אחוז השוק אצלהם הגיע ל-40%, כשיותר משליש בלתי מתאים. האחרון קרה בגלל ה-ICDs, למרות השימוש בתוכנית האופטימלית, לעיתים קרובות בגלל אבחנה לא נכונה של אריתמיה סופרהונטריקולרית כטאכיקרדיה ונטריקולרית או פרפור חדרים.

פחד מכזה שוק כואב יכול להפוך חולה לחרדתי ולהוריד איכות חיים. אחוזי השוק שהופחתו בצורה דרמטית בבחולי OPTIC הלוקחים amiodarone בשילוב עם חסמי בטא  מציע כי השילוב הכפול  יכול להרגיע פחדים אלו, דאגה שלא נחקרה לעומק במחקרי ICD.

במחקר OPTIC , 412 חולים שעברו לאחרונה  ICD קיבלו באקראי  bisoprolol, metoprolol, או  carvedilol; אחד משלושת חסמי הבטא ו- amiodarone; או סוטאלול לבד. אינדיקציית ICD היתה היסטוריה של דום לב או טאכיאריתמיה חדרית ספונטנית או מושרת עם או ללא בעיה בתיפקוד חדרי.

החוקר אמר כי נטייתו תהיה להוסיף כיום amiodarone לחסמי בטא בחולי ICD. בפרטיקה שלו חולים בדרך כלל מקבלים amiodarone כשהם מופנים להשתלת ICD, אך מפסיקים את התרופה כשהמכשיר הושתל. הוא חושב שיש להמשיך עם מינון נמוך בנסיון למנוע שוק. התרופה יעילה ועם סבילות טובה.

18% מהחולים שקיבלו amiodarone נאלצו להפסיק את לקיחתה, אך התרופה הכי פחות סבילה היתה סאטולול, שאחוז הפסקת הטיפול היה 24%. תופעות הלוואי עם amiodarone היו היפותירודיזם ב-4.3%, רעילות פולמונרית ב-5%, וברדיקרדיה סימפטומטית ב-6.4%- אחוזים גבוהים יותר לעומת טיפול בחסמי בטא בלבד. לפעמים ניתן להסתדר שנים עם תופעות הלוואי. אף אחת מהתרופות לא נמצאה קשורה ל-torsades de pointe, סמן לסיכון פרואריתמי.

ד”ר ג’פרי גולדנברג הכניס את תרומות מחקר OPTIC לקונטקסט רחב יותר של ההשפעה שלעיתים קרובות מפוספסת שיש ל-ICD על איכות חיי החולה. המכשירים הם מצילי חיים, ויש להמשיך ולחקור כיצד לשפר את השימוש בהם להשפעה קלינית אופטימלית.

יש לשאול עצמנו כיצד ניתן להפוך טיפול זה לסביל יותר לחולים ולהפחית את החרדה. מאמצים בנושא זה צריכים לכלול שיתוף פעולה בין רופאים, מעצבי המכשיר, ומומחים בתחום בריאות הנפש. כמו כן יש להשתמש במדדים טובים יותר לחרדה ולאיכות חיים במחקרי ICD.

גולדנברג הציג נתונים של יותר מ-500 חולים המראים כמה נפוצה החרדה אצל חולים אלו. רובם דיווחו על התעסקות יומיומית עם המכשיר במהלך החודשיים הראשונים לאחר ההשתלה, ו-15% דיווחו על כך לאחר שנה. היארעות מקרי השוק מעלים התעסקות זו, כך שזהו נושא שיש לטפל בו.

לידיעה ב-theheart

נתונים נוספים בנושא