בעקבות הריבוי בסוגי משאפים לטיפול במחלות ריאה חסימתיות עלה הצורך בהנחיות שתצבענה על המכשיר המתאים בכל סיטואציה. 

החוקרים ביצעו סקירה סיסטמטית של מחקרים אשר השוו את האפקטיביות ואת תופעות הלוואי של מתן ביטא-אגוניסטים, תכשירים אנטי-כולינרגים וקורטיקוסטרואידים באמצעות משאף מסוג nebulizer לאלו של משאף מסוג pressurized metered-dose inhaler (MDI) עם או בלי spacer ולאלו של משאף אבקה יבשה (DPI). בסה”כ ענו 131 מחקרים על הקריטריונים שהציבו החוקרים ומתוכם רק 59, בעיקר אלו שבדקו מתן של ביטא-אגוניסטים סיפקו מידע רלוונטי.

אף אחת מהאנליזות שבוצעו בסקירה לא הצביעה על יתרון מובהק סטטיסטית לאף אחד מסוגי המשאפים באף אחת מקבוצות החולים שנבדקו.

תופעות לוואי שנצפו בכל המקרים היו מינימליות ונקשרו למינון התרופה ולא למשאף באמצעותה היא ניתנה.

על סמך הממצאים הללו הסיקו החוקרים שאין הבדל בין המשאפים השונים מבחינת היעילות במתן מרחיבי סימפונות או סטרואידים.

הערת העורך: בארץ ניתן למצוא את כל צורות המתן כמו המשאפים הרגילים, הדיסקוסים, הטורבו-אינהלרים וכדומה. למרות שלכאורה לא נמצא הבדל משמעותי ביעילות המשאפים השונים אין לטעות ולחשוב שהם זהים. וחשוב לזכור גם את ההבדלים בתרופות שהם מכילים (מבחינת מהירות ומשך הפעולה) וגם מבחינת מינון התרופה, ההתוויה הרשומה והנוחות למשתמש. הגורמים שאמורים לסייע בהחלטה על סוג המשאף הם זמינות של המכשיר והתרופה, הסיטואציה הקלינית, גיל החולה והיכולת להשתמש בצורה הנכונה במשאף מסוים, מחיר ובמידה רבה העדפת הרופא המטפל והחולה.

לידיעה