ע”פ מחקר חדש המתפרסם היום ב-NEJM אין תועלת ממשית בביצוע רה-וסקולריזציה מוקדמת של עורקים כליליים לפני ניתוח אלקטיבי בכלי דם בחולים הנמצאים בסיכון קרדיאלי מוגבר ועם מחלת לב כלילית.

מטרת המחקר הייתה לבחון אסטרטגיה של ביצוע רה-וסקולריזציה מוקדמת במטופלים בסיכון קרדיאלי גבוה העומדים לעבור ניתוח כלי דם.

נקודת הקצה העיקרית במחקר הייתה התמותה ארוכת הטווח. החוקרים עקבו אחר 510  מטופלים שזומנו לניתוח וסקולארי ואשר חולקו באופן אקראי לביצוע רה-וסקולריזציה לפני הניתוח, או לאי ביצוע רה-וסקולריזציה.

האינדיקציות העיקריות לביצוע הניתוח הוסקולארי היו מפרצת באבי העורקים, או חסימות בעורקי הרגליים.

מבין החולים אשר ביצעו רה-וסקולריזציה לפני הניתוח ב- 59% בוצע PCI וב-41% ניתוח מעקפים.

הזמן החציוני בין הרנדומיזציה לניתוח הוסקולרי היה 54 ימים בקבוצה שביצעה את הרה-וסקולריזציה המוקדמת, ו-18 יום בקבוצה שלא עברה רה-וסקולריזציה.

לאחר 2.7 שנים מתחילת המחקר, התמותה בקבוצת הרה-וסקולריזציה הייתה 22% לעומת 23% בקבוצת הבקרה. לאחר 30 יום מהניתוח הוסקולרי, שיעור מקרי האוטם בשריר הלב (שהוגדר ע”פ רמות גבוהות של טרופונין) אירע ב-12% מקבוצת הרה-וסקולריזציה לעומת 14% בקבוצת הבקרה.

מסקנת החוקרים היא איפוא שאסטרטגיה של רה-וסקולריזציה מוקדמת לפני ניתוח וסקולרי בחולים עם מחלת לב כלילית אינה משנה באופן משמועתי את התמותה בטווח הארוך. לכן, על בסיס מידע זה אין החוקרים ממליצים על אטסטרגיה זו.

NEJM – Volume 351:2795-2804