קרוטנואידים מהדיאטה ואי יציבות גנטית משנים סיכון לסרטן שלפוחית השתן

מחקרים In vitro ו-in vivo הראו כי תוספת קרוטנואידים קשורה לירידה בנזקי DNA, אך תפקיד קרוטנואידים מהדיאטה בסיכון לסרטן נשאר שנוי במחלוקת כיוון שמחקרים אפידמיולוגים הראו תוצאות סותרות.

קיים מידע מוגבל לגבי תפקיד קרוטנואידים מהדיאטה בהקשר של אי יציבות גנטית וסיכון לסרטן. מחקר מקרה-ביקורת זה העריך קליטת קרוטנואידים מהדיאטה [µg/(kJ · d)] מ-423 נבדקים עם סרטן שלפוחית השתן ו-467 נבדקי ביקורת בריאים, ומדדו ערך בסיס של benzo[a]pyrene diol epoxide (BPDE) ו-קרינת {gamma} המשרים נזק ל-DNA בלימפוציטם בדם פריפרי ע”י comet assay.

קליטת קרוטנואידים כללית היתה נמוכה יותר (P < 0.01) בחולי סרטן שלפוחית השתן (1273.4 ± 688.9) בהשוואה לנבדקים בריאים (1501.3 ± 791.5). נראה קשר הפוך בין עלייה ברמות קליטת קרוטנואידים וסיכון לסרטן שלפוחית השתן עם השפעה גדולה יותר [odds ratio (OR) = 0.56, 95% CI, 0.370.85] ברבע עם רמת הקליטה הגבוהה ביתר.

ערך בסיס ונזק DNA מוטגני היה גבוה משמעותית בחולים לעומת הביקורת; כאשר עברו אנליזה יחד עם קליטת קרוטנואידים, נזק גבוה ל-DNA וקליטת קרוטנואידים נמוכה היו קשורים לסיכון הגבוה ביותר. לדוגמא, עם ערך בסיס גבוה לנזק ב-DNA וקליטת קרוטנואידים נמוכה, ה-OR היה 3.08 (95% CI, 1.645.77); עם ערך בסיס גבוה לנזק ב-DNA וקליטת קרוטנואידים גבוהה הסיכון היה מופחת משהו (OR = 2.49, 95% CI, 1.284.84). הסיכון ירד עוד יותר עם ערך בסיס נמוך לנזק ב-DNA וקליטת קרוטנואידים נמוכה (OR = 2.18; 95% CI, 1.134.22).

מחקר זה מספק הוכחות לתפקידם המניעתי של קרוטנואידים בסרטן שלפוחית השתן, ולנתונים אלו עשויות להיות השלכות חשובות למניעת סרטן, במיוחד אצל אנשים עם חשד לנזק ב-DNA.

 לתקציר הידיעה

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה