מחקר משלב 3 מעיד כי מתן טיפול באמצעות pegylated liposomal doxorubicin (הוא PLD) מאריך משמעותית את חייהן של חולות הסובלות מסרטן שחלות אפיתליאלי עיקש ונשנה, בהשוואה למתן topotecan.
היתרון במתן PLD מבוטא בחולות שבהם המחלה מראה רגישות לפלטינה, מציין החוקר, ד”ר Gordon, שהציג את הממצאים.
במסגרת המחקר, חולות הסובלות מסרטן שחלות אפיתליאלי שנשנה לאחר מתן כמותרפיה המבוססת על פלטינה או שלא הגיב לטיפול חולקו באקראי לקבלת PLD במינון של 50mg/m2 בכל 28 ימים או topotecan במינון של 1.5mg/m2 ליום במהלך 5 ימים בכל 21 יום. רוב החולות טופלו בעבר באמצעות פלטינה ו-taxanes: כ-74% בקבוצת ה-PLD ו-72% בקבוצת ה-topotecan.
שיעור ההשרדות הממוצע הכללי בקרב 239 החולות שטופלו באמצעות PLD היה 63 שבועות, בהשוואה ל-60 שבועות ב-235 החולות שטופלו באמצעות topotecan, בהתאמה להפחתה בסיכון בשיעור של 18% (ערך P =.032). ד”ר Gordon מציין כי המידע אודות הישרדות החולות מלא, שכן פחות מ-10% מהחולות עדיין בחיים.
בחולות שבהן נמצאה מחלה עמידה לפלטינה, נמצאו שיעורי הישרדות דומים בין שתי קבוצות הטיפול.
אבל בקרב חולות שבהן המחלה הראתה רגישות לפלטינה, הופיעה ירידה בשיעור של 30% בסיכון לתמותה בקבוצה שטופלה באמצעות PLD, מציין ד”ר Gordon. ערך שיעור ההשרדות החציוני היה 108 שבועות בקבוצה שטופלה באמצעות PLD לעומת 70 שבועות בקבוצת החולות שטופלו באמצעות topotecan (ערך P =.017).
ד”ר Gordon מסביר כי העקומות מתחילות להפרד זו מזו מוקדם יחסית ושומרות על יתרון בחולות שטופלו באמצעות PLD לאורך זמן ההישנות הראשונית.
הוא מסכם כי PLD הוא התרופה היחידה שאיננה מבוססת על פלטינה המדגימה יתרון בשיעור ההשרדות בחולות אלה, וצריכה בבירור להפוך לתרופת הבחירה שאיננה מבוססת על פלטינה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!