מחקר חדש מוצא כי מסמרי טיטניום אלסטיים מסייעים לילדים להחלים יותר משברים ברגליים, בהשוואה לטיפול המסורתי בשבועות של גרירה וגיבוס הגוף. ילדים שעברו השתלת מסמרים קמו מן המיטה ימים ספורים לאחר הניתוח, היו עצמאיים יותר בתנועה, וסבלו מפחות סיבוכים, בהשוואה לילדים שעברו גיבוס.

אחד החוקרים מסביר כי לרוב, לשני הטיפולים תוצאות טובות, אך הטיפול באמצעות מסמרים אלסטיים מאפשר לילד לרכוש את יכולת התנועה ואת החזרה לפעילויות היומיומיות הרגילות, במחצית מהזמן הנדרש לכך במתן הטיפול המסורתי והגבס.

בשונה ממסמרי המתכת, המסמרים האלסטיים הם שתלים גמישים המוחדרים אל העצם השבורה ותומכים בקצוות השבר בעת ההחלמה. אורכם 15-20 אינץ’ ורוחבם כרוחב אנטנת רדיו. לעיתים קרובות דרושים שני מסמרים לטיפול בשבר. לאחר החלמת השבר הם מוסרים על-ידי המנתחים, בדרך כלל כעבור 6-9 חודשים מן הניתוח.

מאז שנת 1996הפך השימוש במסמרים אלסטיים נפוץ יותר בארצות-הברית. זהו המחקר הפרוספקטיבי הראשון המשווה ישירות בין טכניקה זו לבין השיטה המסורתית של גרירה וגיבוס. החוקר אומר כי המחקר משווה באופן פרוספקטיבי את הטיפול המסורתי הסטנדרטי בשבר בעצם ה-femur לשיטת הטיפול החדשה בשימוש במסמרי טיטניום אלסטיים. הוא מוסיף כי המטרה היתה למצוא דרך להוציא את הילדים הסובלים משבר כזה מן המיטה, ולהחזירם לתנועה במהירות ובבטיחות המירביות.

במחקר השתתפו 83 ילדים בגילאי 6-16 שנים שסבלו משבר בעצם ה-femur – העצם הארוכה של הירך. 35 מהם טופלו באמצעות גיבוס; 48 מהם טופלו באמצעות מסמרי טיטניום אלסטיים. החוקרים ביצעו מעקב שנמשך שנה לאחר השבר. כל השברים החלימו, ואף אחד מהילדים לא סבל מסיבוכים שעלולים לגרום להפרעה תמידית בתפקוד.

המחקר מוצא כי כעבור שנה מן השבר, נמצאו תוצאות מצוינות ברוב הילדים. ההבדל היה כי הילדים שטופלו באמצעות מסמרים אלסטיים יצאו מן המיטה יומיים לאחר הניתוח ושוחררו מבית-החולים כארבעה ימים לאחר הניתוח. בתוך כמה שבועות הם הצליחו לללכת באמצעות קביים, והפסידו בערך מחצית מזמן הלימודים, שהפסידו אלה שטופלו באמצעות גיבוס.

ילדים שטופלו בשיטה מסורתית עברו בערך שלושה שבועות של גרירה ואז 3-5 חודשים נוספים של שהייה בגבס שבהם נדרשה התערבות רבה של ההורים, שכן הילד אינו מסוגל לנוע בעצמו במהלך תקופה זו. הגבס מוסיף כ-9 קילוגרמים למשקל גופו של הילד, ובנוסף מראה המחקר כי השימוש במסמרים אלסטיים מפחית את שיעור הסיבוכים הכרוך בגיבוס המסורתי.

החוקר אומר כי השימוש במסמרים אלסטיים הופך את ששת החודשים הראשונים של הטיפול לנעימים יותר לילד ולכל המשפחה. הוא מסביר כי הטיפול החדיש במסמרים שינה את הדרך בה ניתן לנהל את הטיפול בילדים אלה והוא מרגש מאוד עבור המשפחות.

עלויות שני סוגי הטיפולים הן דומות, אך גורמים מספריים הקשו על ביצוע מדידות של הסכומים הכוללים. החוקרים השתמשו בגליונות בית-החולים כייפוי כוח עבור העלות הכוללת של הטיפול. קשה להשיג מידע כמותי, מלא ומדויק אודות עלותם של גורמים אחרים, כמו זמן ההעדרות של ההורים מן העבודה לצורך הטיפול בילד, עלויות השיקום והעלויות השונות הנקבעות על-ידי ספקים שונים של ביטוחים רפואיים.

הרופאים לא הצליחו לחלק באקראי את שיטות הטיפול, ולכן התאמת אחד משני הטיפולים לכל משתתף במחקר נקבעה על-פי העדפתו של המנתח האורתופדי הנוכח בעת הטיפול.

טיפול במסמרים אלסטיים ניתן בדרך-כלל לילדים מעל לגיל 6 שנים. ילדים מתחת לגיל זה מוכנסים לגבס שכן הם מחלימים משברים מהר הרבה יותר מאשר ילדים מבוגרים יותר או אנשים בוגרים.

בשנת 1996 השתמשו מעט מאוד רופאים במסמרי טיטניום אלסטיים כטיפול בשברים של עצם ה-femur, אך עד שנת 2000 הפך השימוש במסמרים לאפשרות טיפולית שכיחה יחסית. המחקר תרם להדגמת יעילותה ובטיחותה של שיטת טיפול זו.

שברים בעצם ה-femur הם הפציעה הארתופדית הגדולה השכיחה ביותר בקרב ילדים. אל בית החולים לילדים בו בוצע המחקר מגיע ילד עם שבר בעצם ה-femur אחת לשבוע, בערך, דבר המסתכם בכ-40-50 מקרים בשנה. ילדים בגילאי 6-14 שנים מהווים כשני שלישים ממקרים אלה.

לידיעה ב-doc’s guide