מבוגרים המבודדים חברתית, הסובלים ממספר מחלות, וחולשה גופנית, נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון , אך יתקשו להשיג טיפול הולם לדיכאון בהשוואה למבוגרים בגיל דומה שלא סובלים מבעיות דומות.

  מטרת מחקר זה היתה לקבוע את היעילות של תוכנית ביתית לאיתור וניהול דיכאון מינורי  או דיסתימיה בקרב מבוגרים.

   המחקר נבנה כרנדומאלי ומבוקר, שהמשתתפים גויסו באמצעות סוכנות לשירותי מבוגרים (seniors ) בארה”ב, בין השנים 2000-2003.

   כ-138 מטופלים בגילאי 60 ויותר עם דיכאון מינורי או דיסתמיה השתתפו במחקר. כ-42% מהמשתתפים השתייכו למיעוט אתני, 72% גרו לבד, 58% היו בעלי הכנסה נמוכה , ו-69% קיבלו צורה כלשהי של עזרה בבית.

   72 מהמשתתפים הושמו רנדומאלית בתכנית PEARLS המעודדת חיים אקטיביים ומתגמלים למבוגרים, ו-66 קיבלו טיפול רגיל. תכנית PEARLS מכילה טיפול ל”פתרון בעיות” , פעילות חברתית ופיזית, והמלצות פוטנציאליות  לרופאיהם של המשתתפים  בנוגע לטיפול נוגד דיכאון. במחקר נבדקו ההערכות המרכזיות לדיכאון ולאיכות החיים בתחילת המחקר ולאחר כשנה.

  לאחר כשנה, בהשוואה לקבוצה שקיבלה טיפול רגיל, המשתתפים שהשתתפו ב-PEARL הראו ירידה ניכרת של סיפטומים האופיינים לדיכאון, וכן שיפור משמעותי באיכות חיים בריאותית – גופנית ונפשית. 

  החוקרים מסכמים כי תכנית ה-PEARLS – תכנית קהילתית המבוססת על טיפל ביתי לדיכאון, הורידה משמעותי תאת סימפטומי הדיכאון ושיפרה את המצב הבריאותי במבוגרים שהם חולים כרוניים עם דיכאון מינויר ודיסתמיה.

JAMA. 2004;291:1569-1577.