טיפול רה-סינכרוניזציה בלב נכשל לעיתים קרובות בחולים הסובלים מכשל לבבי, דבר העלול להתרחש כתוצאה מקביעת הקוצב במיקום שאיננו אופטימלי. קרדיולוגים מראים שמיפוי לא במגע של האנדוקרד בחדר השמאלי יכול לסייע בזיהוי אזורים בעלי מוליכות חשמלית נמוכה, ולכן מאפשר מיקום של הקוצב באזורים שבהם ההולכה תקינה.

החוקרים אומדים ב-30% את שיעור הכשלונות בשל מיקום הקוצב באזורים בחדר שמאל שנחשבו לאזורים אופטימליים אך למעשה הם אזורים פיברוטיים המראים מוליכות חשמלית נמוכה ומגיבים בחולשה לגירוי הקצב.

החוקרים איפיינו את פוטנציאלי האנדוקרד על-ידי מיפוי באמצעות צנתר מסוג multielectrode array, שמוקם בחדר השמאלי יחד עם צנתר נייד בכדי ליצור קצב באתרים ספציפיים מעניינים באנדוקרד, בקרב 10 חולים מושתלי קוצב דו-חדרי.  

במפות האנדוקרד זוהו אזורים בעלי מוליכות נמוכה בחמישה החולים האיסכמיים  ובאחד מחמשת החולים בעלי קרדיומיופתיה נרחבת. באזורים בעלי הפעלה חשמלית בלתי תקינה נמדדה מהירות הולכה שערכה עמד בממוצע על 27% ממהירות ההולכה באזורים שבהם נמדדה אמפליטודה תקינה.

החוקרים מציינים כי מיקום הקוצב מחוץ לאזורי ההולכה הנמוכה קיצר את זמן האקטיבציה של חדר שמאל ויצר עליה בתפוקת הלב.

החוקרים מצהירים כי הנתונים מחזקים את הטענה כי דפוס האקטיבציה בחדר שמאל הוא גורם מפתח בקביעת התגובתיות לטיפול רה-סינכרוניזציה לבבי.

במאמר מערכת, מציין הכותב כי מיפוי כזה הינו פרוצדורה פולשנית ביותר, המצריכה השקעה נוספת של זמן וכסף, דבר המהווה מכשול בדרך ליישום הקליני של התוצאות.

הוא מציין גם כי פיתוח שיטות להעברת הקוצב אל האפיקרד דרך העור, ולא דרך הוריד יצרו יתרון שכן לטענתו, הבחירה בוריד אפיקרדיאלי יחיד או בשני ורידים לצורך מיקום הקוצב איננה מספקת.  

Heart 2004;90:3-4,44-51.

לידיעה במדסקייפ