מטרת מחקר ה-Treat-to-Target להשוות בין יעילות הטיפול והסיכון לאירועי היפוגליקמיה הקשורים בטיפול באינסולין glargine (lantus) ואינסולין NPH אנושי. שני סוגי האינסולין ניתנו כתוספת לטיפול הפומי בסוכרת מסוג 2 במטרה להשיג ערך של 7% HbA1c.
מחקר אקראי זה, שנערך במספר מרכזים במקביל, גייס 756 גברים ונשים עם משקל עודף ואיזון גליקמי בלתי מספק (HbA1c>7.5%) המטופלים בתכשיר פומי. הנבדקים המשיכו בטיפול הפומי ובנוסף לכך טופלו לפני השינה ב-glargine או NPH פעם ביום, המינון הותאם על מנת להשיג ריכוז גלוקוז בצום (fasting plasma glucose – FPG) נמוך מ-100 mg/dl. התוצאות העיקריות שנבחנו היו FPG, HbA1c, היפוגליקמיה ואחוז המטופלים שהשיגו HbA1c נמוך מ-7% ללא היפוגליקמיה לילית מתועדת.
תוצאות המחקר הראו כי לא היה הבדלים משמעותיים בין הקבוצה שטופלה ב- glargine לזו שטופלה ב-NPH ב-FPG הממוצע (117 לעומת mg/dL120) וב-HbA1c הממוצע (6.96 לעומת 6.97%). כ-60 אחוז מהמטופלים השיגו HbA1c נמוך מ-7% תוך שימוש באחד מסוגי האינסולין. עם זאת, כ-25% יותר מטופלים השיגו ערך מטרה זה ללא אירועים מתועדים של היפוגליקמיה לילית עם glargine בהשוואה ל-NPH. יתרה מזאת, שיעור האירועים ההיפוגליקמיים האחרים היה אף הוא נמוך ב-21-48% תחת טיפול ב-glargine.
לסיכום, מתוצאות מחקר זה עולה כי הוספת אינסולין לפני השינה לטיפול הפומי מאפשרת השגה בטוחה של HbA1c נמוך מ-7% ברוב המטופלים עם משקל עודף וסוכרת מסוג 2 עם ערכי HbA1c בין 7.5 ל-10% המטופלים בתכשירים פומיים בלבד. טיפול ב-glargine , בהשוואה ל-NPH, כרוך בפחות אירועים של היפוגליקמיה לילית, אחד המכשולים העיקריים המעכבים התחלת טיפול באינסולין. תוכנית טיפול פשוטה זו עשויה להביא לשימוש מוקדם יותר באינסולין ולאיזון טוב יותר של הסוכרת.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!