חלק מהמטופלים סובלים מ-ADHD ברור: דעתם מוסחת בקלות,הם מתקשים להשאר בישיבה, מאבדים דברים בקביעות ושוכחים פגישות, כולן בעיות שחוזרות אחורה לילדות, וגורמות לקשיים חמורים בחיי היומיום, בנושאים שונים. אבחון מטופל עם תסמינים אלו יכול להיראות קל, אך סינון מבוגרים ל-ADHD הוא בדרך כלל לא פשוט. מאחר שכל אחד כמעט במשרד יכול ליפול איכנשהוא על הקו המתמשך בין חוסר ארגון ל-ADHD חמור, איך ניתן לזהות היכן שוכן קו הגבול הזה?
כלי סינון כמו סקאלות לאומדן, שהן כלים שעוצבו על הקריטריה האבחונית של ה- Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, (או DSM-IV מאחר שזו המהדורה הרביעית), מהוות את הצעד הראשון לאבחון, במיוחד בטיפול ראשוני של רופא או פסיכיאטר שלא מתמחים ב-ADHD של מבוגרים. רב המטפלים הראשוניים (רופאים ופסיכיאטרים) לא עברו הכשרה בנושא.
כ-60% מהילדים עם ADHD סובלים מתסמינים שמתמשכים לבגרות, מה שמתורגם ל-4% מהאוכלוסיה הבוגרת בארה”ב, כ-8 מיליון מבוגרים. יש 3 סוגים עיקריים של סקאלות לאומדן: דיווח אישי, דיווח של בן זוג או אחר, או דיווח מנוהל קלינית. סקאלת הדיווח האישית של המבוגרים (ASRS) היא כלי חדש שיכול לעזור ולסנן מטופלים שייתכן וסובלים מ-ADHD. יש מספר נוסף של סקאלות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!