נושמים מחדש

אנשים מתייחסים אל הנשימה כאל דבר מובן מאילו. אנשים רבים חושבים שאנחנו פשוט שואפים ונושפים. ככה סתם, בלי בעיות. בפועל, הנשימה היא יסוד החיים שלנו. בזכותה אנו חיים, מתפקדים ומתנהלים בעולם. הנשימה מאפשרת לנו ללכת, לבצע פעילות גופנית, לטייל ולעבוד.

אתם בוודאי מכירים את המשפט המפורסם “נשמתי נעתקה מרוב פחד”, ובטח כבר ייצא לכם לומר ש-“לא יכולתם לנשום מרוב תדהמה”, אך האם חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם סובלים מהפרעות נשימה כאלו על בסיס יומי? מה היה קורה אם הייתם מסתובבים בעולם עם תחושה קבועה של העדר חמצן, שאין לכם אוויר ואתם לא יכולים לנשום?

חולים הסובלים מאסתמה קשה הופכים להיות מוגבלים בחיי היומיום שלהם. הם מתקשים לבצע פעולות בסיסיות; לא מצליחים לעלות מדרגות, לטייל, לרכוב על אופנים או ללכת במשך זמן ממושך. בתקופת החורף המצב של החולים הופך לבעייתי עוד יותר. עבורי החורף הופך לסיוט, יש פחד מהצטננות שיכולה להוביל להתקף מסכן חיים. כל התקררות הכי פשוטה תוקפות את הסימפונות, מקשה על הנשימה ועלולה להתפתח אצלי דלקת ריאות.

חיה בלי אוויר

הרומן שלי עם מחלת האסתמה מתחיל בגיל 12; התפרצות מחלת האסתמה בגיל כה צעיר, מנעה מהריאות שלי להתפתח. כיוון שסבלתי מקוצר נשימה כבד ומאסתמה קשה במיוחד על בסיס יומיומי הילדות שלי הייתה שונה. אני זוכרת שלא יכולתי לרוץ עם יתר הילדים בשיעורי ספורט, אני זוכרת איך לא יכולתי לצאת לטיולים שנתיים.

התקפי האסתמה הקשים והתכופים שהמשיכו לתקוף אותי לימדו אותי שיהיו הרבה דברים בחיים שלא אוכל לבצע. ואכן, בגיל 18 כשעמדתי לפני שירות צבא, נקבע לי פרופיל רפואי נמוך במיוחד, שהותיר בפני מבחר מצומצם של תפקידים שיכולתי למלא.

שנים מאוחר יותר הבנתי כי תהליך ההיריון והלידה שלי יושפע ממחלת האסתמה. הרי לאישה בהיריון קשה גם בלי מחלה נלווית, ואצלי הקושי בנשימה הוחרף במיוחד. זה הגיע לשיא רגע לפני הלידה, כאשר הרופאים נאלצו לחבר אותי למכשיר חמצן, כי אחרת הגוף שלי לא יוכל לעמוד בזה.

אף על פי שמחלת האסתמה ניכרת בי, ואנשים מזהים שאני אסמתית רק מלשמוע אותי מדברת, עשיתי מאמצים רבים כדי שילדיי לא יחיו בצל המחלה. חששתי שתתפתח אצלם חרדה שמשהו יקרה לי, לא רציתי שישמעו אותי אומרת “אין לי אוויר”.

חוזרת לנשום

את כמות הפעמים שביקרתי בבתי חולים בעקבות התקף אסמתי חריף וסכנת חיים כבר הפסקתי לספור. היו הרבה מצבים שהרגשתי שאם לא אקבל טיפול בו במקום אני פשוט אגמר. כמות התרופות, המשאפים, הקורטיזונים, הסטרואידים והאינהלציות שלקחתי ועשיתי במהלך חיי עולה על כל דמיון.

לצערי, מרבית הטיפולים הרפואיים שלקחתי לאורך השנים לא הצליחו להיטיב עימי. המשכתי לסבול מחרחורי נשימה, מקצור נשימה ומהתקפי אסתמה קשים על בסיס יומי, והחיים סבבו סביב המחלה. כל התקף מנע ממני לתפקד, לא יכולתי לעשות כלום, כי לא יכולתי לנשום. 

הניסיון הכושל לאזן את הנשימה שלי ולעצור את ההתקפים הקשים של המחלה כבר כמעט ושבר אותי. התחלתי לחשוב שאין בנמצא פיתרון רפואי הולם עבורי. אבל דווקא אז פגשתי את ד”ר פינק, יו”ר איגוד רופאי הריאה ומנהל מחלקת ריאות בבית חולים קפלן, שהחל לטפל בי באמצעות התרופה “זולאייר”.

הפגישה עם ד”ר פינק לפני כשנה שינתה את חיי. “הזולאייר” הפחיתה באופן משמעותי את כמות התקפי האסתמה שלי ואיזנה את מחלתי. תוצאות הבדיקות הרפואיות העידו על שיפור ניכר בתפקודי הריאות שלי. “הזולאייר” עשתה מהפכה בחיים שלי, היא הצילה אותי ובזכותה הצלחתי לראשונה לנהל אורח חיים נורמאלי.   

מהרגע שהתחלתי את הטיפול בזולאייר מצבי הבריאותי השתפר משמעותית, אם פעם לא יכולתי לעלות במדרגות באופן נורמאלי היום הפעולה הזאת הפכה קלה. בעבר לא יכולתי לשחות חצי בריכה, והיום אני שוחה שתי בריכות ברצף. ולמרות שכנראה לא אטפס על האוורסט, היכולת לנשום באופן נורמאלי החזירה לי את היכולת לתפקד ולחזור לחיים.

אני כותבת דברים אלו כי אני יודעת שישנם חולים שנוטים להסתגל למצבם הבריאותי הירוד ולהשלים עם הטיפול המוצע להם, לעיתים מבלי להיבדק אצל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה ומבלי לקבל טיפול מעודכן באופציות חדשות שעומדות כיום לרשות החולים.

אני, כחולה, יודעת היטב כי ההתקפים התכופים והקשים יכולים לשבור את רוחו של החולה, אך כיוון שאני הצלחתי למצוא מענה רפואי הולם חשוב לי להעביר את המסר הבא:

ניתן לנצח את האסתמה, אפשר לחזור לנשום. פנו אל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה, בקשו הערכה רפואית מחודשת והתאמת טיפול עדכני שישנה את חייכם. אני יודעת, שבזכות טיפול נכון ומסור, חיי השתנו ללא היכר.

נושמים מחדש

אנשים מתייחסים אל הנשימה כאל דבר מובן מאילו. אנשים רבים חושבים שאנחנו פשוט שואפים ונושפים. ככה סתם, בלי בעיות. בפועל, הנשימה היא יסוד החיים שלנו. בזכותה אנו חיים, מתפקדים ומתנהלים בעולם. הנשימה מאפשרת לנו ללכת, לבצע פעילות גופנית, לטייל ולעבוד.

אתם בוודאי מכירים את המשפט המפורסם “נשמתי נעתקה מרוב פחד”, ובטח כבר ייצא לכם לומר ש-“לא יכולתם לנשום מרוב תדהמה”, אך האם חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם סובלים מהפרעות נשימה כאלו על בסיס יומי? מה היה קורה אם הייתם מסתובבים בעולם עם תחושה קבועה של העדר חמצן, שאין לכם אוויר ואתם לא יכולים לנשום?

חולים הסובלים מאסתמה קשה הופכים להיות מוגבלים בחיי היומיום שלהם. הם מתקשים לבצע פעולות בסיסיות; לא מצליחים לעלות מדרגות, לטייל, לרכוב על אופנים או ללכת במשך זמן ממושך. בתקופת החורף המצב של החולים הופך לבעייתי עוד יותר. עבורי החורף הופך לסיוט, יש פחד מהצטננות שיכולה להוביל להתקף מסכן חיים. כל התקררות הכי פשוטה תוקפות את הסימפונות, מקשה על הנשימה ועלולה להתפתח אצלי דלקת ריאות.

חיה בלי אוויר

הרומן שלי עם מחלת האסתמה מתחיל בגיל 12; התפרצות מחלת האסתמה בגיל כה צעיר, מנעה מהריאות שלי להתפתח. כיוון שסבלתי מקוצר נשימה כבד ומאסתמה קשה במיוחד על בסיס יומיומי הילדות שלי הייתה שונה. אני זוכרת שלא יכולתי לרוץ עם יתר הילדים בשיעורי ספורט, אני זוכרת איך לא יכולתי לצאת לטיולים שנתיים.

התקפי האסתמה הקשים והתכופים שהמשיכו לתקוף אותי לימדו אותי שיהיו הרבה דברים בחיים שלא אוכל לבצע. ואכן, בגיל 18 כשעמדתי לפני שירות צבא, נקבע לי פרופיל רפואי נמוך במיוחד, שהותיר בפני מבחר מצומצם של תפקידים שיכולתי למלא.

שנים מאוחר יותר הבנתי כי תהליך ההיריון והלידה שלי יושפע ממחלת האסתמה. הרי לאישה בהיריון קשה גם בלי מחלה נלווית, ואצלי הקושי בנשימה הוחרף במיוחד. זה הגיע לשיא רגע לפני הלידה, כאשר הרופאים נאלצו לחבר אותי למכשיר חמצן, כי אחרת הגוף שלי לא יוכל לעמוד בזה.

אף על פי שמחלת האסתמה ניכרת בי, ואנשים מזהים שאני אסמתית רק מלשמוע אותי מדברת, עשיתי מאמצים רבים כדי שילדיי לא יחיו בצל המחלה. חששתי שתתפתח אצלם חרדה שמשהו יקרה לי, לא רציתי שישמעו אותי אומרת “אין לי אוויר”.

חוזרת לנשום

את כמות הפעמים שביקרתי בבתי חולים בעקבות התקף אסמתי חריף וסכנת חיים כבר הפסקתי לספור. היו הרבה מצבים שהרגשתי שאם לא אקבל טיפול בו במקום אני פשוט אגמר. כמות התרופות, המשאפים, הקורטיזונים, הסטרואידים והאינהלציות שלקחתי ועשיתי במהלך חיי עולה על כל דמיון.

לצערי, מרבית הטיפולים הרפואיים שלקחתי לאורך השנים לא הצליחו להיטיב עימי. המשכתי לסבול מחרחורי נשימה, מקצור נשימה ומהתקפי אסתמה קשים על בסיס יומי, והחיים סבבו סביב המחלה. כל התקף מנע ממני לתפקד, לא יכולתי לעשות כלום, כי לא יכולתי לנשום. 

הניסיון הכושל לאזן את הנשימה שלי ולעצור את ההתקפים הקשים של המחלה כבר כמעט ושבר אותי. התחלתי לחשוב שאין בנמצא פיתרון רפואי הולם עבורי. אבל דווקא אז פגשתי את ד”ר פינק, יו”ר איגוד רופאי הריאה ומנהל מחלקת ריאות בבית חולים קפלן, שהחל לטפל בי באמצעות התרופה “זולאייר”.

הפגישה עם ד”ר פינק לפני כשנה שינתה את חיי. “הזולאייר” הפחיתה באופן משמעותי את כמות התקפי האסתמה שלי ואיזנה את מחלתי. תוצאות הבדיקות הרפואיות העידו על שיפור ניכר בתפקודי הריאות שלי. “הזולאייר” עשתה מהפכה בחיים שלי, היא הצילה אותי ובזכותה הצלחתי לראשונה לנהל אורח חיים נורמאלי.   

מהרגע שהתחלתי את הטיפול בזולאייר מצבי הבריאותי השתפר משמעותית, אם פעם לא יכולתי לעלות במדרגות באופן נורמאלי היום הפעולה הזאת הפכה קלה. בעבר לא יכולתי לשחות חצי בריכה, והיום אני שוחה שתי בריכות ברצף. ולמרות שכנראה לא אטפס על האוורסט, היכולת לנשום באופן נורמאלי החזירה לי את היכולת לתפקד ולחזור לחיים.

אני כותבת דברים אלו כי אני יודעת שישנם חולים שנוטים להסתגל למצבם הבריאותי הירוד ולהשלים עם הטיפול המוצע להם, לעיתים מבלי להיבדק אצל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה ומבלי לקבל טיפול מעודכן באופציות חדשות שעומדות כיום לרשות החולים.

אני, כחולה, יודעת היטב כי ההתקפים התכופים והקשים יכולים לשבור את רוחו של החולה, אך כיוון שאני הצלחתי למצוא מענה רפואי הולם חשוב לי להעביר את המסר הבא:

ניתן לנצח את האסתמה, אפשר לחזור לנשום. פנו אל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה, בקשו הערכה רפואית מחודשת והתאמת טיפול עדכני שישנה את חייכם. אני יודעת, שבזכות טיפול נכון ומסור, חיי השתנו ללא היכר.

נושמים מחדש

אנשים מתייחסים אל הנשימה כאל דבר מובן מאילו. אנשים רבים חושבים שאנחנו פשוט שואפים ונושפים. ככה סתם, בלי בעיות. בפועל, הנשימה היא יסוד החיים שלנו. בזכותה אנו חיים, מתפקדים ומתנהלים בעולם. הנשימה מאפשרת לנו ללכת, לבצע פעילות גופנית, לטייל ולעבוד.

אתם בוודאי מכירים את המשפט המפורסם “נשמתי נעתקה מרוב פחד”, ובטח כבר ייצא לכם לומר ש-“לא יכולתם לנשום מרוב תדהמה”, אך האם חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם סובלים מהפרעות נשימה כאלו על בסיס יומי? מה היה קורה אם הייתם מסתובבים בעולם עם תחושה קבועה של העדר חמצן, שאין לכם אוויר ואתם לא יכולים לנשום?

חולים הסובלים מאסתמה קשה הופכים להיות מוגבלים בחיי היומיום שלהם. הם מתקשים לבצע פעולות בסיסיות; לא מצליחים לעלות מדרגות, לטייל, לרכוב על אופנים או ללכת במשך זמן ממושך. בתקופת החורף המצב של החולים הופך לבעייתי עוד יותר. עבורי החורף הופך לסיוט, יש פחד מהצטננות שיכולה להוביל להתקף מסכן חיים. כל התקררות הכי פשוטה תוקפות את הסימפונות, מקשה על הנשימה ועלולה להתפתח אצלי דלקת ריאות.

חיה בלי אוויר

הרומן שלי עם מחלת האסתמה מתחיל בגיל 12; התפרצות מחלת האסתמה בגיל כה צעיר, מנעה מהריאות שלי להתפתח. כיוון שסבלתי מקוצר נשימה כבד ומאסתמה קשה במיוחד על בסיס יומיומי הילדות שלי הייתה שונה. אני זוכרת שלא יכולתי לרוץ עם יתר הילדים בשיעורי ספורט, אני זוכרת איך לא יכולתי לצאת לטיולים שנתיים.

התקפי האסתמה הקשים והתכופים שהמשיכו לתקוף אותי לימדו אותי שיהיו הרבה דברים בחיים שלא אוכל לבצע. ואכן, בגיל 18 כשעמדתי לפני שירות צבא, נקבע לי פרופיל רפואי נמוך במיוחד, שהותיר בפני מבחר מצומצם של תפקידים שיכולתי למלא.

שנים מאוחר יותר הבנתי כי תהליך ההיריון והלידה שלי יושפע ממחלת האסתמה. הרי לאישה בהיריון קשה גם בלי מחלה נלווית, ואצלי הקושי בנשימה הוחרף במיוחד. זה הגיע לשיא רגע לפני הלידה, כאשר הרופאים נאלצו לחבר אותי למכשיר חמצן, כי אחרת הגוף שלי לא יוכל לעמוד בזה.

אף על פי שמחלת האסתמה ניכרת בי, ואנשים מזהים שאני אסמתית רק מלשמוע אותי מדברת, עשיתי מאמצים רבים כדי שילדיי לא יחיו בצל המחלה. חששתי שתתפתח אצלם חרדה שמשהו יקרה לי, לא רציתי שישמעו אותי אומרת “אין לי אוויר”.

חוזרת לנשום

את כמות הפעמים שביקרתי בבתי חולים בעקבות התקף אסמתי חריף וסכנת חיים כבר הפסקתי לספור. היו הרבה מצבים שהרגשתי שאם לא אקבל טיפול בו במקום אני פשוט אגמר. כמות התרופות, המשאפים, הקורטיזונים, הסטרואידים והאינהלציות שלקחתי ועשיתי במהלך חיי עולה על כל דמיון.

לצערי, מרבית הטיפולים הרפואיים שלקחתי לאורך השנים לא הצליחו להיטיב עימי. המשכתי לסבול מחרחורי נשימה, מקצור נשימה ומהתקפי אסתמה קשים על בסיס יומי, והחיים סבבו סביב המחלה. כל התקף מנע ממני לתפקד, לא יכולתי לעשות כלום, כי לא יכולתי לנשום. 

הניסיון הכושל לאזן את הנשימה שלי ולעצור את ההתקפים הקשים של המחלה כבר כמעט ושבר אותי. התחלתי לחשוב שאין בנמצא פיתרון רפואי הולם עבורי. אבל דווקא אז פגשתי את ד”ר פינק, יו”ר איגוד רופאי הריאה ומנהל מחלקת ריאות בבית חולים קפלן, שהחל לטפל בי באמצעות התרופה “זולאייר”.

הפגישה עם ד”ר פינק לפני כשנה שינתה את חיי. “הזולאייר” הפחיתה באופן משמעותי את כמות התקפי האסתמה שלי ואיזנה את מחלתי. תוצאות הבדיקות הרפואיות העידו על שיפור ניכר בתפקודי הריאות שלי. “הזולאייר” עשתה מהפכה בחיים שלי, היא הצילה אותי ובזכותה הצלחתי לראשונה לנהל אורח חיים נורמאלי.   

מהרגע שהתחלתי את הטיפול בזולאייר מצבי הבריאותי השתפר משמעותית, אם פעם לא יכולתי לעלות במדרגות באופן נורמאלי היום הפעולה הזאת הפכה קלה. בעבר לא יכולתי לשחות חצי בריכה, והיום אני שוחה שתי בריכות ברצף. ולמרות שכנראה לא אטפס על האוורסט, היכולת לנשום באופן נורמאלי החזירה לי את היכולת לתפקד ולחזור לחיים.

אני כותבת דברים אלו כי אני יודעת שישנם חולים שנוטים להסתגל למצבם הבריאותי הירוד ולהשלים עם הטיפול המוצע להם, לעיתים מבלי להיבדק אצל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה ומבלי לקבל טיפול מעודכן באופציות חדשות שעומדות כיום לרשות החולים.

אני, כחולה, יודעת היטב כי ההתקפים התכופים והקשים יכולים לשבור את רוחו של החולה, אך כיוון שאני הצלחתי למצוא מענה רפואי הולם חשוב לי להעביר את המסר הבא:

ניתן לנצח את האסתמה, אפשר לחזור לנשום. פנו אל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה, בקשו הערכה רפואית מחודשת והתאמת טיפול עדכני שישנה את חייכם. אני יודעת, שבזכות טיפול נכון ומסור, חיי השתנו ללא היכר.

נושמים מחדש

אנשים מתייחסים אל הנשימה כאל דבר מובן מאילו. אנשים רבים חושבים שאנחנו פשוט שואפים ונושפים. ככה סתם, בלי בעיות. בפועל, הנשימה היא יסוד החיים שלנו. בזכותה אנו חיים, מתפקדים ומתנהלים בעולם. הנשימה מאפשרת לנו ללכת, לבצע פעילות גופנית, לטייל ולעבוד.

אתם בוודאי מכירים את המשפט המפורסם “נשמתי נעתקה מרוב פחד”, ובטח כבר ייצא לכם לומר ש-“לא יכולתם לנשום מרוב תדהמה”, אך האם חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם סובלים מהפרעות נשימה כאלו על בסיס יומי? מה היה קורה אם הייתם מסתובבים בעולם עם תחושה קבועה של העדר חמצן, שאין לכם אוויר ואתם לא יכולים לנשום?

חולים הסובלים מאסתמה קשה הופכים להיות מוגבלים בחיי היומיום שלהם. הם מתקשים לבצע פעולות בסיסיות; לא מצליחים לעלות מדרגות, לטייל, לרכוב על אופנים או ללכת במשך זמן ממושך. בתקופת החורף המצב של החולים הופך לבעייתי עוד יותר. עבורי החורף הופך לסיוט, יש פחד מהצטננות שיכולה להוביל להתקף מסכן חיים. כל התקררות הכי פשוטה תוקפות את הסימפונות, מקשה על הנשימה ועלולה להתפתח אצלי דלקת ריאות.

חיה בלי אוויר

הרומן שלי עם מחלת האסתמה מתחיל בגיל 12; התפרצות מחלת האסתמה בגיל כה צעיר, מנעה מהריאות שלי להתפתח. כיוון שסבלתי מקוצר נשימה כבד ומאסתמה קשה במיוחד על בסיס יומיומי הילדות שלי הייתה שונה. אני זוכרת שלא יכולתי לרוץ עם יתר הילדים בשיעורי ספורט, אני זוכרת איך לא יכולתי לצאת לטיולים שנתיים.

התקפי האסתמה הקשים והתכופים שהמשיכו לתקוף אותי לימדו אותי שיהיו הרבה דברים בחיים שלא אוכל לבצע. ואכן, בגיל 18 כשעמדתי לפני שירות צבא, נקבע לי פרופיל רפואי נמוך במיוחד, שהותיר בפני מבחר מצומצם של תפקידים שיכולתי למלא.

שנים מאוחר יותר הבנתי כי תהליך ההיריון והלידה שלי יושפע ממחלת האסתמה. הרי לאישה בהיריון קשה גם בלי מחלה נלווית, ואצלי הקושי בנשימה הוחרף במיוחד. זה הגיע לשיא רגע לפני הלידה, כאשר הרופאים נאלצו לחבר אותי למכשיר חמצן, כי אחרת הגוף שלי לא יוכל לעמוד בזה.

אף על פי שמחלת האסתמה ניכרת בי, ואנשים מזהים שאני אסמתית רק מלשמוע אותי מדברת, עשיתי מאמצים רבים כדי שילדיי לא יחיו בצל המחלה. חששתי שתתפתח אצלם חרדה שמשהו יקרה לי, לא רציתי שישמעו אותי אומרת “אין לי אוויר”.

חוזרת לנשום

את כמות הפעמים שביקרתי בבתי חולים בעקבות התקף אסמתי חריף וסכנת חיים כבר הפסקתי לספור. היו הרבה מצבים שהרגשתי שאם לא אקבל טיפול בו במקום אני פשוט אגמר. כמות התרופות, המשאפים, הקורטיזונים, הסטרואידים והאינהלציות שלקחתי ועשיתי במהלך חיי עולה על כל דמיון.

לצערי, מרבית הטיפולים הרפואיים שלקחתי לאורך השנים לא הצליחו להיטיב עימי. המשכתי לסבול מחרחורי נשימה, מקצור נשימה ומהתקפי אסתמה קשים על בסיס יומי, והחיים סבבו סביב המחלה. כל התקף מנע ממני לתפקד, לא יכולתי לעשות כלום, כי לא יכולתי לנשום. 

הניסיון הכושל לאזן את הנשימה שלי ולעצור את ההתקפים הקשים של המחלה כבר כמעט ושבר אותי. התחלתי לחשוב שאין בנמצא פיתרון רפואי הולם עבורי. אבל דווקא אז פגשתי את ד”ר פינק, יו”ר איגוד רופאי הריאה ומנהל מחלקת ריאות בבית חולים קפלן, שהחל לטפל בי באמצעות התרופה “זולאייר”.

הפגישה עם ד”ר פינק לפני כשנה שינתה את חיי. “הזולאייר” הפחיתה באופן משמעותי את כמות התקפי האסתמה שלי ואיזנה את מחלתי. תוצאות הבדיקות הרפואיות העידו על שיפור ניכר בתפקודי הריאות שלי. “הזולאייר” עשתה מהפכה בחיים שלי, היא הצילה אותי ובזכותה הצלחתי לראשונה לנהל אורח חיים נורמאלי.   

מהרגע שהתחלתי את הטיפול בזולאייר מצבי הבריאותי השתפר משמעותית, אם פעם לא יכולתי לעלות במדרגות באופן נורמאלי היום הפעולה הזאת הפכה קלה. בעבר לא יכולתי לשחות חצי בריכה, והיום אני שוחה שתי בריכות ברצף. ולמרות שכנראה לא אטפס על האוורסט, היכולת לנשום באופן נורמאלי החזירה לי את היכולת לתפקד ולחזור לחיים.

אני כותבת דברים אלו כי אני יודעת שישנם חולים שנוטים להסתגל למצבם הבריאותי הירוד ולהשלים עם הטיפול המוצע להם, לעיתים מבלי להיבדק אצל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה ומבלי לקבל טיפול מעודכן באופציות חדשות שעומדות כיום לרשות החולים.

אני, כחולה, יודעת היטב כי ההתקפים התכופים והקשים יכולים לשבור את רוחו של החולה, אך כיוון שאני הצלחתי למצוא מענה רפואי הולם חשוב לי להעביר את המסר הבא:

ניתן לנצח את האסתמה, אפשר לחזור לנשום. פנו אל רופא מומחה למחלות ריאה או אלרגיה, בקשו הערכה רפואית מחודשת והתאמת טיפול עדכני שישנה את חייכם. אני יודעת, שבזכות טיפול נכון ומסור, חיי השתנו ללא היכר.

 נמסר על ידי גולדפינגר תקשורת