רטינופתיה סכרתית הינה הגורם המוביל לפגיעה בראיה באוכלוסיה המבוגרת בארצות הברית. הגישות הטיפוליות שפותחו במהלך עשרות השנים האחרונות ומתבססות על מחקרים קליניים שניתמכו על ידי ה- National Institutes of Health. היעילות של פוטוקואגולציה בלייזר בטיפול ברטינופתיה סכרתית פרוליפרטיבית הוכחה על ידי ה- Diabetic Retinopathy Study -DRSוטיפול זה הפך לשגרתי בחולים אלה. במחקר קליני נוסף – Early Treatment Diabetic Retinopathy Study -ETDRS חולקו 3711 חולים לקבוצת טיפול מוקדמת בלייזר פוטוקואגולציה ולקבוצת טיפול באספירין ובוצע מעקב אחר מהלך המחלה במשך 5 עד 9 שנים. הנתונים שהתקבלו הצביעו על כך שיש לשקול טיפול ב- scatter laser photocoagulation בכל המקרים עם רטינופתיה סכרתית חמורה לא פרוליפרטיבית או מחלה חמורה יותר,אך לא עבור חולים עם רטינופתיה לא פרוליפרטיבית קלה או בינונית. ההשפעה הטובה של טיפול מוקדם בשלב לא פרוליפרטיבי חמור הודגם בחולים עם סכרת Type 2 אך לא בחולים Type 1.

התוצאות של Diabetic Retinopathy Vitrectomy Study הראו שיש סיכוי גדול יותר להחזיר ראיה באמצעות ויטרקטומיה.

המטרה של מחקר חדש בטיפול ברטינופתיה סכרתית, היתה להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח טיפול פוטוקואגולציה בלייזר בחולים עם רטינופתיה סכרתית. (2)

המחקר בוצע על ידי חוקרים מה- Division of Epidemiology and Clinical Research ו- Laboratory of Immunology של ה- National Eye Institute/National Institutes of Health, Bethesda, Maryland, USA, מ- EMMES Corporation, Rockville, Maryland, USA ומ- Wilmer Eye Institute, Johns Hopkins Medical Institutions, Baltimore, Maryland, USA

המחקר כלל את תוצאות המעקב אחר 214 חולים שנשארו בחיים מהחולים שגוייסו בזמנו ל- ETDRS כדי לבדוק את ההשפעה של laser photocoagulation ושל טיפול באספירין על רטינופתיה סכרתית. חולים אלה עברו שוב אותן בדיקות בתוך המעקב ארוך הטווח שנמשך 13 עד 19.5 שנים (משך מעקב מדיאני של 16.7 שנים.) נבדקה התמותה ושיעור איבוד ראיה בינוני או חמור. הנתון הנוסף שנבדק היה מידת הדרדרות הרטינופתיה הסכרתית והצורך לבצע ניתוחי עיניים.

התברר שמתוך 214 החולים שנשארו בחיים בתום ה- ETDRS המקורי ב- 1989, 130 שהוו 61% נפטרו עד למועד הבדיקה המאוחרת. מתוך 84 החולים שנשארו בחיים, 71 שהוו 85% עברו בדיקה.

בתום המעקב ארוך הטווח ל- 42% הייתה חדות ראיה 20/20 או טובה יותר, ול- 84% הייתה ראיה 20/40 או טובה יותר בעין היותר טובה. בהשוואה לבדיקה הבסיסית ל- 20% היה איבוד ראיה בינוני של 3 שורות או יותר בעין הטובה יותר. רק חולה אחד היה עם חדות ראיה 20/200 בשתי העיניים וכתוצאה מ- AMD. לאף אחד מהחולים היה איבוד ראיה חמור שהוגדר כגרוע מ- 5/200. כל המקרים עם רטינופתיה סכרתית לא פרוליפרטיבית חמורה, שלא טופלו בתחילה במסגרת המחקר הראשוני, קיבלו טיפול ב- scatter photocoagulation treatment. Focal photocoagulation בוצע ב- 43% בשתי העיניים וב- 22% בעין אחת. ניתוח ירוד בוצע ב- 31% מהחולים, ויטרקטומיה ב- 17% וניתוח גלאוקומה בחולה אחד.

גם מחקר זה הראה ששעור התמותה של חולים עם רטינופתיה סכרתית גבוה בהרבה מזה של כלל האוכלוסייה. עבור אלה ששרדו התברר שמעקב “אגרסיבי” וטיפול לפי הצורך תרמו לשמירה על חדות ראיה טובה לאורך זמן ברוב החולים.