ד”ר צחי בן ציון הוא מרצה מבוקש, לא רק בגלל הנושא הפיקנטי בו הוא מתמחה: אי תפקוד מיני וסקסולוגיה, אלא גם, ואולי בעיקר , רהיטותו, חוש ההומור המצויין שלו והפתיחות הרבה שלו בהתייחסותו לנושאים הרגישים הללו. דווקא משום כך, חשבנו שפגישה ושיחה עמו עשויים לעניין ולתרום. אז בבקשה:

e-Med: דר’ בן-ציון, אתה אמנם מוכר וידוע מהרצאותיך אך אולי תספר לקוראים שלנו מעט על עצמך…או במילים אחרות, איך בחור נחמד כמוך הגיע לעסוק במה שהוא עוסק…?

ד”ר בן ציון: אני כמעט בן ארבעים, אב לארבעה ילדים, תושב עומר, שליד באר שבע. בצבא שירתתי בחיל מודיעין… אחרי הצבא למדתי שנה מתמטיקה בטכניון ואחר כך התקבלתי לכל האוניברסיטאות ללימודי רפואה, ובחרתי באוניברסיטת באר שבע כי שם היה הכי זול, מבחינת מגורים… ועברתי לשם עם מי שלימים הפכה לאשתי.

לאחר סיום הלימודים באוניברסיטת בן גוריון, התחלתי התמחות באורולוגיה , ולאחר שלב א’ עזבתי והתחלתי התמחות בפסיכיאטריה, בגלל סיבות אישיות ואחרות, ובינהן רצוני לעסוק בסקסולוגיה.

בימים ההם אורולוגים שהתעסקו בסקסולוגיה היו אלו עם הידיים הרועדות…כלומר כאלה שלא מסוגלים לנתח…

בכל מקרה, עברתי לפסיכיאטריה, והתקדמתי. אני היום סגן מנהל מחלקה ובעצם החיבור של אורולוגיה, פסיכיאטריה ושילוב עם לימודים בהולנד הפכו אותי לסקסולוג.

עברתי גם השתלמות בארץ ולמדתי את הנושא, והיה לי מזל שהייתי במקום הנכון ובזמן הנכון, בדיוק כשיצאה הויאגרה לשוק . החיבור של פרסום המחקרים בנושא, הכנסת התרופה לשימוש, הצורך בחינוך רופאי המשפחה וכדומה, הוא למעשה מה ש”בנה” אותי והביא לי את הפרסום. המקצוע הזה, שכשהתחלתי בו, נחשב כממוקם בשוליים, ולהרבה אנשים, בעצם גם היום, לא ברור ומוסכם שהרפואה צריכה לעסוק בזה.

עם זאת, היום אנחנו כבר נחשבים כ”מובילי דעה” , ויש דיווחים רבים בכל העולם על מגמה של  “מדיקליזציה של סקס”.

e-Med: היום אתה מרצה, מדריך רופאי משפחה ובעלי מקצועות רפואיים אחרים. עד כמה קיימת נכונות מצד אנשי הרפואה לראות בבעית התפקוד המיני ,חלק אינטגרלי מהעבודה הדורש אבחון וטיפול ?

ד”ר בן ציון: הבעיה עדיין מאוד קשה, וזה מוכר לנו מדיכאון: עד שלא היו תרופות טובות לא הייתה מודעות לצורך ולאבחן. כשנכנס הפרוזק, אז לראשונה היתה תרופה טובה נגד דכאון וחרדה, כמעט ללא תופעות לוואי ,(היום ידוע שישנן יותר תופעות לוואי משחשבו), והיה מקום לעשות אבחון. ידענו שהשכיחות של דיכאון מאוד גדולה אך רופאים לא התאמצו לאבחן את זה.

החברות הפרמצבטיות ניסו לשכנע את רופאי המשפחה להתחיל להכיר בצורך לאבחן, ויצרו בעצם מערכת חינוכים שלמה שלימדה רופאי משפחה לאבחן דכאון.

זה שיפר והעלה את המודעות לאיבחון וטיפול בדיכאון באופן משמעותי ביותר.

אותו דבר בעצם קורה בעניין הזה, כשהשכיחות של בעיות בתפקוד המיני גדולה יותר מהשכיחות של דכאון !

אנחנו מדברים על למעלה מ- 50% בגברים שגילם מעל ל- 50 , ו- 35%-40% או כדי לעשות את זה יותר קל אומרים: 40% מעל גיל 40, 50% מעל גיל 50 , 60% מעל גיל 60…

היום מדברים גם על חוסר תפקוד מיני בנשים, וההערכה היא שמעל 60% מהנשים, כמעט בכל הגילאים, סובלות מאיזושהי בעיה בתפקוד המיני. חלק מהבעיות ניתנות לטיפול וחלק לא.

מאשימים את הרופאים על כך שהם ממציאים נתונים, ואת חברות התרופות שהן ממציאות מחלות…

e-Med: נתייחס לזה אחר כך…

תשובה: בסדר. העניין הוא שיש לנסות ולשנות את ההרגלים של הרופא, וזה דבר שהוא מאוד קשה לעשייה. זה כמו שקשה לשכנע את הרופא לשנות את הרגליו בענייני מחשבים: קשה להרגיל רופא לפתוח את המחשב בבוקר, להכנס למייל שלו ולהתעדכן החדשות ומחקרים שנשלחו אליו…

e-Med: אנחנו ב- e-Med דווקא רואים שיותר ויותר מתרגלים לכך…

ד”ר בן ציון: אני שמח, אך לאנשים שחיים עדין בעידן העט והנייר זה ודאי קצת קשה… בכל מקרה, כל שינו או הכנסה של משהו חדש, כמו הכנסה של מחשב לעבודה, שמחייבת לשנות הרגלי עבודה היא עדיין קשה… וזה גם המקרה של איבחון וטיפול באי תפקוד מיני.

e-Med: האם לדעתך, כשם שמגיע מטופל לביקור, ובאופן שגרתי הרופא בודק לו את לחץ הדם, שולח אותו לבדיקות דם, רמות כולסטרול וכדומה, אז באותה מידה הוא צריך לברר גם את נושא התפקוד המיני?

ד”ר בן ציון: בוודאי! אנמנזה ! זה בדיוק כמו שאתה שואל בן אדם: איך אתה מרגיש, האם יש שינוי בהרגלי יציאות ? … אז זה אחד הדברים שצריך להתייחס אליהם, וזה מרכיב מאוד חשובה בסריקת המערכות.

אחד הדברים המעניינים הוא, שבלימודי רפואה באוניברסיטה, רואים את השאלות לגבי מערכת המין בכל מסמך או טופס שהם ממלאים, כי זו מערכת רגישה והרבה פעמים בעיות בה מעידות על בעיות בתפקוד הגוף, לחץ דם וסוכרת.

אני חושב שזה עצוב שלפעמים בגלל תלונה על בעייה בתפקוד מיני שמתבררת אצלנו אנו מאבחנים בעייה של לחץ דם או סוכרת, למרות שהמטופל הגיע אלינו כבר אחרי שהיה אצל רופא המשפחה.

אתמול היה אצלי אדם בן חמישים ושמונה, פעם ראשונה שהוא מבקר אצל רופא בשלושים שנים האחרונות. היה בריא כמו שור ובזמן האחרון יש לו בעיות בתפקוד המיני. הוא יושב אצלי בקליניקה. אני שם עליו מד לחץ דם, היה לו ערך של 220/130 ! שלחתי אותו מייד למיון !! לאיש יש יתר לחץ דם קשה, כנראה אקססיבי, כששאלתי אותו אז מסתבר שכבר תקופה יש לו כאבי ראש, הוא מזיע וכדומה. לך תדע מה כבר “נדפק” אצלו ? תפקודי כליה , לב ?

התקשרתי למיון והקריאטינין שלו היה גבוה… הדבר היחידי שגרם לו לפנות לרופא זו כתבה שלי שהוא קרא בעיתון שעוסקת בטיפול בבעית הזקפה ! מכל הבעיות האחרות הוא התעלם.

אך היה לו חשוב הזקפה וקיום יחסי המין, וזה מה שהביא לאיבחון ולטיפול בו.

יש להבין שהפרעה בתפקוד מיני זו אינדיקציה: מערכת המין היא הראשונה שנכבית.

אם אנחנו לא בריאים, אנחנו גם לא עושים ילדים… הטבע או ריבונו של עולם לא מבדילים בין סקס לצורך ילדים או סקס לצורך הנאה. הרבה אנשים לא מבינים אז זה.

e-Med: אם היית צריך לתת המלצה לרופאי משפחה או בכלל לרופאים בהתמחויות אחרות…

ד”ר בן ציון: חוץ מפתולוגים כל רופא צריך לעסוק בכך….

e-Med: אז מה אם כן ההמלצות וההנחיות שהיית מציע, בראשי פרקים לרופא הפוגש מטופל ? למה צריך לשים לב ? איזה אינדיקטורים יכולים להצביע על בעיה בתפקוד המיני שכדאי לברר אותה ? איך מתגברים על החשש הטבעי אצל לא מעט אנשים לחשוף ולדבר על נושא רגיש כזה ?

ד”ר בן ציון: אני בדרך כלל לא שואל : “איך חיי המין שלך ? הכל בסדר ?” כי זו לא שאלה שבן אדם יענה עליה. אפשר להגיד: “אתה בן 58 והרבה פציינטים בגילך מתחילים לסבול מבעיות בתפקוד המיני. אם יש לך בעיות בתחום הזה, אני אשמח לשמוע על זה, כי אני יכול לעזור לך , הן בבירור הסיבות לבעיה ממנה הנך סובל, והן בבחירת אפשרויות הטיפול בבעיה.”

זה לפעמים מספיק בכדי לפתוח את סגור ליבו. אותו הדבר אצל נשים. גינקולוגים לא שואלים את המטופלות שלהם שבאות לקחת מרשם לגלולות: ” איך חיי המין שלך? את נהנית? אני כבר חצי שנה נותן לך מרשם לגלולות, והרבה פעמים קורה שהגלולות גורמות לירידה בחשק המיני. אם יש בעיה, אני רוצה שתספרי לי על זה.”

הרבה נשים לא מכירות את איברי המין.

הרבה רופאים לא מתייחסים לכך בכלל.

קורה לעיתים קרובות שבבדיקה פיזיקלית רואים בחור צעיר בעל איבר מין תקין. אפשר להגיד לו: “תשמע בחור, יש לך איבר מין בסדר גמור. ”

אני מטפל בעשרות אנשים שהולכים ומאריכים את איבר המין שלהם בכל מיני דרכים, ואנשים הולכים ומוצאים כסף על השטויות האלה למרות שזה ברור שאי אפשר להאריך מלבד אולי סנטימטר או שניים שיראה יותר ארוך אבל לא פיזית להאריך. אבל אנשים הולכים ועושים את זה, ועלולים להזיק לעצמם, ולכן רופאי המשפחה צריכים להטמיע את זה לתוך סט השאלות שלהם. אפילו לתלות שלט שיהיה כתוב בו: “אפשר לשאול אותי לגבי תפקוד מיני” , אפשר לשים ספר בנושא על השולחן, או לשים דוגמאת או עלון ויאגרה .

ליצור אצל המטופל תחושה שאומרת: ” אני פה ואתה יכול לשאול על זה” .

לצערי הרב עדיין לא הצלחנו לשנות את זה באופן משמעותי: פחות מ- 10% מהסובלים מאי תפקוד מיני מאובחנים מקבלים טיפול. מתוכם, בשליש מהמקרים הפציינט מעלה את הנושא, בשליש הרופא מעלה את הנושא ובשליש יש גישוש הדדי.

זאת אומרת שעדיין % 90 מאוכלוסיית הטיפול אינם מטופלים !!! את חלקם אולי כן שאלו אבל הם לא ענו, יתכן ולא שאלו אותם נכון… יש אופן שאלה המניח שהכל בסדר ולא נותן פתח לתשובה שמעידה שישנה בעיה, משהו כמו: “נו יעקב, אז הכל בסדר בסקס?”

e-Med: הנושא הזה מאוד רגיש ואישי גם בקרב נשים וגם בקרב גברים. אצל גברים אני מניח שקיים גם המוטיב המצ’ואיסטי הגברי שאומר: מה, אני אודה שאני לא גבר? איך בעצם רופא יכול לחוש שיש בעיה, גם אם המטופל לא ממש מדבר על זה ?

ד”ר בן ציון: יש לראות, לאתר מצוקה, חרדה, מתח, אבל בסופו של דבר חייבים לשאול!

כל בן אדם שמטופל בתרופה כרונית הוא מועמד… ביתר לחץ דם למשל כמעט כל התרופות עלולות לפגוע בתפקוד המיני… גם בתרופות לסוכרת זה קיים, וגם מחלת יתר לחץ דם עצמה, מחלת הסוכרת, שומנים גבוהים בדם, והתרופות להורדת שומנים בדם, שמורידות כולסטרול ולכן מורידות גם את הטוסטסטרון…

הרבה פעמים רופאים אומרים לי בפגישות:”וואלה, זה נכון, למדנו את זה בבית הספר לרפואה..”, אבל הם לא מקשרים כי זה גם מפחיד אותנו , אוכלוסיית הרופאים, לשאול.

זה מצחיק כי לשאול על צורת היציאה, שעות אפשר להתעכב על צורת יציאת הצואה או השתן…ולרופא אין בעייה לברר זאת, אבל בעיה בתפקוד המיני, שהיא אינטימית בדיוק באותה מידה, מאיימת עלינו, המטפלים, וברגע שזה מאיים עלינו, אנחנו לא רוצים שזה יאיים על הפציינט.

צריך לנסות לתהות על טיבה של האינטראקציה, זמן ההשתהות עד למתן התשובה, שטף הדיבור וכדומה. אם לא עושים את זה חוטאים לא רק בנושא הזה של התפקוד המיני, וצריך להכניס את זה לרופאים לראש, זה בהחלט מרמז על בעיות אחרות, ממש כמו שבעית ראיה יכולה לרמז על סוכרת או יתר לחץ דם.

בתחום של התפקוד המיני אנשים מרגישים מאויימים.

יש מחקרים שבדקו קבוצת מטופלים, לאחר צאתם מחדר הרופא: האם הוא שאל על התפקוד המיני, האם הרגשת שהוא פגע בפרטיות שלך, האם שימח אותך שהרופא שאל אותך לגבי התפקוד המיני שלך וכדומה. פחות מ- %2 מהנשאלים אמרו משהו לרעת השאלה. % 98 מהאנשים היו מרוצים וטענו שזה משפר.

מבחינה כלכלית, למשל במכבי, הרופא צריך שיבוא אדם “לגהץ” אצלו, ולרופא יש אינטרס שמטופל יבוא אליו יותר פעמים. מטופל שירגיש טוב יגיע יותר…

e-Med:  אני לא בטוח ששוקי שמר, מנכ”ל מכבי יאהב את הדוגמא הזו…

ד”ר בן ציון: אין לו מה לחשוש כי הרגשה טובה של מטופל שמסייעת באיבחון גם תחסוך לקופה כסף. אתה יודע כמה בדיקות מיותרות מתבצעות בגלל אי אבחון של הפרעות בתפקוד המיני? המטופל אומר, “בזמן האחרון אני עייף”, זו תלונה וכאן מתחיל סבב של בדיקת דם, כימיה ועוד.

אני זוכר אגב את הסרטון שהצגתם בזמנו ב- e-Med על כך…נחמד מאוד ומשקף את המצב…

צריך לזכור שתלונה כמו עייפות או הזעות ליליות, בגלל החשש מלוקמיה, מובילה לסוג בדיקות שנקרא “לעשות X על הכל”, והעלות של זה היא פנטסטית.

אנשים שיש להם בעיות בתפקוד המיני, בהרבה מקרים, אם אתה פותר להם את הבעיה, הם מרגישים הרבה יותר בריאים. אתה קונה להם איכות במחיר שכמעט ולא עולה לקופה דבר. מנהלי הקופות, הניגוד למה שאנשים חושבים, רוצים שהמבוטחים יהיו מרוצים. לקוח מרוצה הוא לקוח שצורך פחות, מקבל בהבנה כל מיני שינויים שנעשים ועוד. לקוח ששינית לו משהו באיכות החיים הוא נאמן לך, גם המשפחה שלו, הוא קונה ביטוחים משלימים, והוא משתלם למנהל קופה.

e-Med:: מה ההבדל בין נשים לגברים בתחום הזה?

ד”ר בן ציון: יש הבדל. אצל נשים יש לנו פחות מה לעשות כי אצל נשים החלק הפסיכו-סקסואלי הינו יותר בולט. אבל יש עדיין המון דברים בסיסיים לגמרי כמו נקיון יתר של הנרתיק.

נשים יותר מדי מנקות את הנרתיק שלהן, עקב הערכתו כמקום “מלוכלך” !!

ניקיון יתר יוצר דלקות בנרתיק ובגלל דלקות מתחילות בעיות… אז נתחיל בחינוך שאין צורך בנקיון מוגזם… אתה כן תראה רופאים שמסבירים לא לנקות יותר מדי את האזניים כי זה עושה דלקות, אבל על הנרתיק כמעט שלא מדברים…

אצל נשים אנחנו לא יכולים להציע התערבויות יותר פרקטיות כמו תרופה, אבל רופא יכול, כאוטוריטה, לעשות הרבה מאוד דברים.

למשל אישה שאומרת “אין לי חשק”, לבדוק ממה זה נובע ? דכאון, הבעל לא מפרגן לה, או לא עוזר לה, או מתייחס אליה כמובן מאליו ? ועוד הרבה מאוד דברים.

אצל גברים יש דברים טכניים אבל אין ברמה הפסיכולוגית תלונות כמו “אין לי חשק”.. ההתערבויות אצל גבר רבות יותר, ולצערינו טרם מצאנו פתרונות התערבותיים לנשים, אך ללא ספק בשנים הקרובות יהיו יותר ויותר תרופות, ויש המון מחקרים שמתבצעים כיום בתחום.

e-Med: קראתי דוקא מחקר שויאגרה יכולה לעזור גם לנשים…

ד”ר בן ציון: יש המון מחקרים בנושא. מנסיוני, כשמחקרים מתחילים לגמגם, כנראה הבטחה גדולה אין שם. לקבוצה הרבה יותר קטנה מגברים, לנשים בעלות איזושהי בעיה מסויימת של עוררות מינית, כנראה שזה יוכל לעזור. אבל שוב, זו קבוצה הרבה יותר קטנה, הטווח הינו הרבה יותר קטן. כל הנושא הזה של חוסר תפקוד מיני אצל האישה הוא ללא ספק תחום ענק וחברות התרופות מגלות את זה. למשל מכשיר שהומצא והוא לא כל כך מוצלח, מכשיר ש”יונק” את הדגדגן ונקרא ארוס VCD , זכה להצלחה אדירה למרות שזה מכשיר דבילי ונראה כמו איזה עכבר של מחשב, ובסך הכל מגרה את הדגדגן ועוזר לאישה לגירוי יותר טוב של הדגדגן, כי הוא מוצא כביכול בעצמו, איפה זה. באמת לא דבר גדול, אבל מניותיה של החברה קפצו גבוה…

אנו למדים מכך שכל המצאה ולו הקטנה ביותר, יוצרת “בום” כזה, והדבר גורם לכניסתם של המון שרלטנים לתחום. כל שני וחמישי שומעים על כל מיני תכשירים וחיזוקים למיניהם, ויש כאן לאפקט הפלצבו משקל אדיר, %35 עד %45 לפחות, ואנשים קונים כל מיני שטויות שעושות להם טוב.

כאן תפקידה של הרפואה הוא להוציא את המוץ מן התבן ולערוך מחקר רציני… אבל אם אין לנו אבחון של הבעיה אז גם המחקר לא יעזור…

e-Med: הנתונים לגבי שיעור אי התפקוד, כפי שציינת קודם , ואשר התפרסמו לאחרונה בתקשורת, גרמו גם לכמה גורמים להאשים שיש פה ניפוח של מספרים, כתוצאה מכך שיש לחברות תרופות ורופאים אינטרס כלכלי, ושהכל זו מניפולציה של בעלי אינטרסים. מה דעתך ?

ד”ר בן ציון: אומרים לרופאים שבגלל שהם מוזמנים לארוחות וכנסים, הם עוזרים לחברות התרופות להמציא מחלה, ואז חברות התרופות ממציאות תרופה… אני אומר לך שלא ממציאים.

אחת הבעיות היא קושי גדול מאוד בהערכה. אתה צריך לשאול מישהו: “תגיד לי, איך חיי המין שלך?”, “עד כמה בסדר?”

אז המציאו שאלונים בכדי לכמת את זה. כל דבר שמפרקים אותו, הרי שמבחינה סטטיסטית כשאתה לוקח משהו שהוא בסדר ומפרק אותו לגורמים, אתה מוצא שיש מרכיבים שהם לא כל כך בסדר. אם תקח אוטו טוב לבדיקה והכל לכאורה בסדר, תראה שיש נזילה קטנה פה ושהגלגל טיפה זז שם… כל מי שמכר פעם אוטו עבר את זה..

מהזווית שלי, לכל האוכלוסיה יש בעיות בתפקוד המיני אבל אני כמובן נמצא במרפאה שמגיעים אליה המקרים הקשים ביותר… אני יכול להגיד לך שכשאני נוסע במונית או נמצא באיזשהו כנס, פונים אלי אנשים ומתברר שכל אחד יודה שמזה הוא לא מרוצה, ואת זה הוא היה רוצה לשנות… ברור לגמרי שאנשים רוצים לשפר את תנאי המחיה שלהם, לחיות בבית יותר נוח ולאכול אוכל יותר טוב, בריא ועוד. כולם גם מסכימים שתפקוד מיני הינו גם כן דבר שחשוב מאוד לחיים.

אני אגיד לך, אני חבר בכמה בורדים ואני לא בא לסנגר על אף אחד. כל דבר שאתה עושה בו מדיקליזציה ויוצר מדדים אובייקטיביים מביא לסטטיסטיקה כזו.

איך קבעו מהם ערכי לחץ דם שאינם תקינים? קובעים נורמות. נניח שאנחנו עושים נורמות באוכלוסיה, גם אם אנחנו ממציאים, וסטיות תקן גדולות מהנורמה הן ללא ספק בעיה.

יתכן ויהיה ויכוח האם סטיית תקן אחת מהנורמה היא מוגדרת כמחלה או בעייה שדורשת טיפול, או לא. אם לאדם “הממוצע” יש חשק לסקס פעמיים בשבוע ואצל המטופל זה פעם בחודש, אז אותו מטופל הוא בהגדרה “חריג” .

כשמישהו רוצה לעשות ניתוח פלאסטי באף זה בסדר, והשתלת שיערות או תרופות להצמחת שיער זה דבר מקובל, למרות שגם לתרופות הללו יש תופעות לוואי. לגבי איכות חיים שקשורה בתפקוד מיני יש עדיין בעיה של תפיסה. אני מבין את הביקורת ואני מבין גם את הפחד של האנשים, שטוענים “ממציאים לנו מחלות”… כבר היינו בסרט הזה, וגם בפסיכיאטריה היה אותו הקטע כשאמרו לנו “אתם עושים מכולם מדוכאים : אז מה אם אדם מתאבל על מות כלבו האהוב ? בשביל זה צריך לתת לו טיפול תרופתי ?” ואני אומר שאם הוא יקח את התרופות הוא יפסיד פחות ימי עבודה, יהיה יותר מאושר בחיים, יחזור יותר מהר לתפקוד, אז למה אני צריך לתת לו לסבול? למה כשיש חום אין לנו בעייה לטפל ?

e-Med: ראיינו לאחרונה את יו”ר ועדת סל הבריאות, פרופ’ ישראלי, ודיברנו על קריטריונים לפיהם המדינה צריכה לתמוך ולממן טיפול. אמרתי לו, שאני, ככלכלן רפואי ,חושב שצריך ללכת לפי מדד של עלות/ תועלת. הוא אמר לי שאם נלך לפי המדד הזה אז ויאגרה יהיה בסל כי הוא לא משפר איכות חיים של אדם אחד אלא לפחות של לשניים… הוא נתן לי את זה כסיבה מדוע זה לא קריטריון מספיק טוב. האם אתה חושב שתרופה כמו ויאגרה צריכה להיות חלק מסל הבריאות?

ד”ר בן ציון: אני חושב שיש יתרון בכך שויאגרה היא לא חלק מסל הבריאות. עצם זה שאדם צריך ללכת ולהוציא כסף בכדי לרכוש אותה, מחזק את ההשפעה שלה. אפקט הפלצבו מתחזק פה מאוד. אם התרופה היתה כל כך זמינה, יכול להיות שהייתה בעיה ואני מבין את החשש של הרבה מאוד אנשים לניצול יתר.

אני חושב שטוב מאוד שהכניסו את זה לסל המשלים, וכל הקופות עשו את זה, זאת אומרת “אדוני, בהוצאה מאוד קטנה אנחנו נעזור לך כי אנחנו מבינים שזה חשוב”. איך שאני רואה את זה, וגם אני למדתי כלכלת בריאות, צריך לבדוק את העלות תועלת מכמה היבטים.

צריך להבין שיש פה שלושה שחקנים: הצרכן, המבטח והמשק.

למשק יותר טוב אולי שמישהו יהיה אימפוטנט.. אם תהיה לו איכות חיים הוא ירצה יותר לצאת לחופש, אבל אם הוא אימפוטנט אין לו מה לצאת לחופש, כי מה בעצם יהיה לו לעשות שם, לא…?

המבטח מצד אחד רוצה לשמור את האיש מבסוט, אבל מצד שני אני לא רוצה שזה יעלה לו יותר מדי, וההשקעה בכל התרופות הללו כרוכה בעלות מאוד גבוהה.

כצרכנים, ללא ספק, אנחנו צריכים לשאוף לזה שאנשים יעשו יותר אהבה… אם אנשים היו עושים יותר אהבה, אולי היו פחות מלחמות.

הבעיה שלי היא לא באספקת התרופות כי תרופות זה רק פן אחד. אני חושב שהיו צריכים להכניס לסל יותר טיפולים סקסולוגים, פסיכולגים, אני חושב שזה שאין יכולת זמינה לטיפול זוגי למשל, וזה ששליש מהזוגות במדינת ישראל מתגרשים, וזה שאנחנו לא יכולים כמערכת רפואית להבטיח לאנשים שהם ידעו מה לעשות כזוג, ואיך להתמודד עם בעיות, זה דבר שיש לו השלכות גדולות ביותר על איכות החיים הכוללת: יש לזה השלכות כלכליות, טיפול נפשי וסעד, והיינו יכולים לחסוך הרבה מקרים של אבטלה, של התמוטטות ועוד. אנשים עושים שטויות שמונעות על ידי חשיבה לא נכונה.

אני חושב ש”התרופות והטכנולוגיה” שאנו צריכים כאן זה בסה”כ שני כסאות ובן אדם, זה כל פעם שעה. אני רואה כיום אנשים פעם בחודש וזה לא מספיק להם , ואין לי אפשרות ליותר. אם היו לי עשרה סקסולוגים במרפאה, היתה לי עבודה לכולם. אם אנחנו מתעסקים בבעיות בתפקוד המיני ובעיות בתפקוד הזוגי, יש עבודה לכולם.

רופא משפחה שיש לו שבע דקות, אחת הסיבות שהוא ודאי אומר לעצמן :”מה אני אכנס לזה עכשיו, זה לוקח הרבה זמן”. אנחנו מצאנו טכניקות על מנת לעשות את זה במהירות. זה לא צריך להיות במהירות. לתת ויאגרה זה לא הכל. צריך ללמד אנשים לאהוב ולחבק ולפרגן ולהשקיע זמן וכסף וכל המשאבים שעומדים לרשותו בכדי לעשות טוב.

להערכתי, במערכת בריאות אידיאלית, וגם יש לזה השלכה כלכלית שמשרתת את כל הצדדים, צריך להשקיע בכלל ברווחה נפשית. רווחה מינית היא חלק מזה.

e-Med: מה סוג הטיפולים השכיחים במרפאה שלך? בעיקר פסיכולוגי או תרופתי?

תשובה: הוליסטי. מי שצריך זריקה יקבל זריקה ומי שצריך כדור מקבל כדור. אבל כולם מקבלים שיחה.

e-Med: האם אתם גם משתמשים בסרוגייט (בת זוג חליפית) ?

ד”ר בן ציון: לא. יש רק מכון אחד מוכר לסרוגייט בארץ, של דר’ אלוני. צריך להבין שסרוגייט זה בת זוג חלופית, ואנחנו עושים טיפול זוגי בדרך כלל.

אם אין בת זוג אז אנחנו לעיתים צריכים סרוגייט, אך זה טיפול מאוד יקר ומאוד שנוי במחלוקת. צריך לדעת למי לעשות ולהתאים אותו, וכאמור, זה טיפול מאוד יקר שצריך לתת אותו במידה, ובאופן ובמימון פרטי . אם זה היה דרך קופות החולים זה היה עלול לסבך אותם בדברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם..

e-Med: כן, יש להניח שממשלות היו נופלות כאן…שמעתי אותך מרצה בכמה וכמה אירועים. אתה נוהג לשלב הרבה בדיחות והומור בהרצאות שלך. האם זה גם דבר שאתה משתמש בו באופן הטיפול בחולה עצמו ?

ד”ר בן ציון: אני משלב הומור והרבה אנשים אומרים לי “תשמע, זה היה ממש סטנד-אפ מצוין”… אנשים לא מרגישים שהם הולכים עם משהו הביתה אך המסרים החשובים מתגנבים אליהם בדלת האחורית.

אני הבנתי די מהר שהרצאות מדעיות רפואיות ויבשות בנושא הזה, לא ממש משיגות את המטרה. המבוכה מונעת מהם בכלל להקשיב. לעומת זאת אם אתה נכנס דרך הבדיחות, ואתה משלב את זה, וכל דבר כמובן במידה, מסתבר שבסופו של דבר אנשים זוכרים את המסרים החשובים שאמרתי ולא את הבדיחות… הבדירות הן כמו תזכורת.

גם בטיפול, אם אתה לא מתבדח ולא לוקח את הדברים לאבסורד, אנשים לא מגיבים טב והם מרגישים נבוכים. צחוק, לעומת זאת זה דבר מאוד משחרר. אגב, בצחוק משתחררים דברים שדומים לאורגזמה, אמנם לא באותה כמות.

צריך לדעת לשים גבולות ולא להפוך את זה לתכנית בידור. אנשים באים לקבל חוויה. אם מישהו יוצא מהמשרד והוא לא מחייך או לא מרגיש טוב, הסקסולוג צריך לשאול את עצמו מה בדיוק הוא עשה. הרעיון הוא להכנס אל לבבותיהם של האנשים בדלת האחורית. לפעמים חוש ההומור הוא הדלת האחורית. היכולת לצחוק היא בעצם רמה גבוהה של הגנה. בפסיכיאטריה בדרך כלל רמות ההגנה הן הכחשה, הדחקה ועוד. בדיחה מעמידה את הדברים במקום אחר ונותנת דרך אחרת להתבוננן בדברים, דרך יותר ראויה.

e-Med: הזכרת קודם את השרלטנות בנושא פתרונות קסם לבעיות תפקוד מיני. מצד שני, האם לתזונה ואורח חיים בריא יש השפעה גם על התפקוד המיני ?

ד”ר בן ציון: ללא ספק. עישון זה אויב של תפקוד מיני, השמנה היא אויב של תפקוד מיני, אורך חיים במצב של סטרס הוא אויב… בתקופת הפריחה של ההיי-טק היה לנו מושג שנקרא “אלמנת ההיטק”: מקום העבודה סיפק לאנשים את כל הצרכים, הם לא היו זקוקים לזוגיות ובבית. אז לאורח חיים, שעות עבודה, שעות מנוחה, יציאה לנופש…

אגב, פעם, כשהייתי ילד היה לנו את הרופא הידוע דר’ פרידמן, שהיה לו לוח שבו הוא היה רושם את הפציינטים וליד זה פנקס מרשמים, וליד זה פנקס של זריקות בכדי להגיד לאחות, היכן לעשות את הזריקה (והוא היה מלווה את זה בציור !!), וליד זה פנקס לשלוח אנשים לבית הבראה.

לרופאים בקופת חולים היתה סמכות לשלוח אנשים להבראה, בעצם הרופא אמר “כחלק מהטיפול שלך אתה יוצא עכשיו לחופש”. וזהו. זה לא חופש מחלה אלא חופש הבראה והוא חייב ללכת, לעשות מסאג’, לשתות תה, בשעות הצהריים להיות בחוג…, וזה ריפא אנשים !

באותה תקופה לא היו לנו מספיק תרופות. אנשים עם שחפת היו יוצאים לסנטוריום בשוויץ, לאויר ההרים וכדומה. זה מה שריפא אותם. בעצם היכולת להשתמש בריפוי הטבעי של הגוף הוא דבר מאוד חשוב.

e-Med: האם לנטילת ויטמינים יש השפעה מטיבה כלשהי על תפקוד מיני?

ד”ר בן ציון: אנחנו יודעים שההפך הוא הנכון. זאת אומרת שחוסר ויטמינים או מינרלים עלול לגרום לבעיה בתפקוד המיני… אבל מצד שני אם יהפכו חוסר לעודף, זה גם לא בהכרח הפיתרון הנכון…

e-Med: אנחנו עכשיו לקראת מלחמה בעירק, המשך חששות מפיגועים, מצב של מתח… זה טוב לסקס או רע לסקס?

ד”ר בן ציון: זה רע לסקס, אבל סקס יכול להיות פתרון טוב. אני כתבתי בימים אלה ל”מעריב” כתבה על “סקס בחדר האטום”. אנחנו יודעים שזו תקופה טובה מאוד להתקרב, להתחבק, להתמזמז ולהתלטף. אשפר לשים בחדר האטום שמן סומסום עם כמה טיפות של אילנג-אילנג בשביל לעשות מסאג’. הרבה אנשים אומרים לי “ומה עם הילדים?”, גם לילדים אפשר לעשות מסאג’. אין דבר יותר מרגיע מלהתלטף. החדר האטום הוא מקום נהדר להתלטף בו. אבל כמובן שכשיש מתח, מערכת המין היא מערכת שקורסת בתנאי מתח. אנו מתוכנתים כך שבעת מתח לגבר לא תהיה זקפה ואם תהיה לו הוא יגמור מאוד מהר והגברת בכלל לא “נדלקת” או לא “נכנסת” למעשה הזה. היא אפילו עלולה להרגיש גועל. ימים כאלה יכולים לעשות הרבה בעיות. אם אתה מראש כופה ומשתמש ביכולות הזוגיות כדי להתחזק ולהיות יותר זוגיים, אז מזה יכולים דווקא להבנות.

e-Med: יש הרבה חברה צעירים שאין להם בעיות בתפקוד מיני , אבל הם רוצים להיות “סופר גבר” ולקיים יחסים נניח… שמונה פעמים בלילה… ואז הם משתמשים בויאגרה ועוד אמצעים.

אינני יודע איך הם משיגים את זה , אך השאלה היא כיצד רופא צריך להתייחס לבקשה של בחורצי’ק כזה להגביר את יכולתיו המיניות ?

ד”ר בן ציון: זה בהחלט תפקידו של הרופא להרגיע מישהו כזה… אני רואה חברה צעירים שלוקחים “אמיל-נטרץ” ,” פופרס”, אפשר להשיג את זה ב”פיצוציות”, כי זה לא הוגדר כסם מסוכן, כל אחד יכול למכור את זה, והרבה חברה צעירים לוקחים גם סמים בשביל תפקוד מיני.

אתמול בקליניקה ביקר אצלי בחור צעיר שהיה עושה לעצמו מעין הרכב כזה של אלכוהול , חשיש ואקסטזי כיוון שכך הוא היה מתפקד טוב מינית. הקסם פג פתאום וזה לא עובד.

עודף תפקוד הינו אותה מחלה בצורה אחרת. עיסוק מוגזם בזה, טכנאות מין, היא גם כן איננה דבר טוב, יש פה תפקיד חינוכי לרופא: זה דבר שראוי להסביר שמידה לא נכונה, דבר שמנוגד למה שהגוף דורש או רוצה, זה גם לא בריא ויכולים להיות לו הרבה נזקים.

חלק גדול מהשוק השחור הוא מוצרים שאין לנו מושג מה הם מכילים ולעיתים זה מיוצר ברשות הפלסטינית, ושם לא נראה לי שהם בדיוק “שוחרי הזקפה הלאומית שלנו”…

e-Med: בעיות של זהות מינית, כגון הומוסקסואליות, בקרב מתגברים וצעירים, תופעה שנראית יותר ויותר נפוצה, האם זה גם משהו שאתם עוסקים בו? האם גם כאן יש בעיות בתפקוד המיני?

ד”ר בן ציון: אנחנו עוסקים בעיקר בלתת לאנשים אפשרות לקבל את עצמם, ולסביבתם , הרבה פעמים הטיפול אינו בהומוסקסואל או בלסבית, אלא במשפחה: בקבלתה על ידי ההורים, האחים, החברים ועוד.

e-Med: עד כמה התופעה של הומוסקסואליות היא מולדת וגנטית ובלתי ניתנת לשינוי?

ד”ר בן ציון: זו תופעה שכנראה רובה גנטית, יש בה כמובן גם איזשהו מרכיב סביבתי בכל זאת, אבל מדובר בנטיה שלא ניתן לשנות אותה. זה כמו מישהו שהוא שמאלי. תוכל לשנות את היד בה הוא כותב ליד ימין, אם תכרות את ידו השמאלית, אך תמיד הוא יתגעגע לידו השמאלית.

אני מאוד מזדהה עם זה כי אני שמאלי ואני עושה הכל בימין בגלל שכך הכריחו אותי… את הפעולות הטיבעיות כמו לדבר, לחטט באף, להתגרד, להרביץ, לאונן אני עושה ביד שמאל… אבל לאכול ולכתוב – אלו פעולות שאני עושה ביד ימין.

היתה תקופה שעשיתי את כל הפעולות בשתי הידיים ואני זוכר איך הכניעו את ידי השמאלית: הייתי צריך לשבת עליה, בעיני הסבתות שלי וגם בעיני הורי היה נראה טוב יותר אם יעבירו אותי להשתמש בידי הימנית.

כך התייחסו בעבר להומוסקסואלים. אמרו: ” בסדר, אתה יודע מה? אנחנו איתך, יש לך נטייה כזו. אז מה ? תרגיע את זה? …” או שאמרו לו “לך תהיה נזיר וכך תתמודד עם זה” , וראינו מה יצא מכך: כל גלי הפדופיליה אצל כמרים ונזירים…

היום אנחנו אומרים “תעשה מה שטוב לך”, אם יש איזשהו עובד הומוסקסואל זה לא אומר איזה עובד הוא יהיה… אולי הוא דווקא יהיה יותר קריאטיבי מאחרים.

הרבה פעמים אני לומד בטיפולים שלי מהומוסקסואלים יותר מאשר אני לומד מזוג הטרוסקסואלי , על הטרוסקסואליות…. כי בעצם יש לי הכפלה של אותו סימפטום.

אם אתה רואה שני גברים אז הבעיה מי יוריד את הזבל ומי ירחוץ כלים היא עוד יותר גדולה… ואצל זוג נשים זה: “את לא משקיעה מספיק בקשר, לא מטלפנת מספיק …” ועוד.

ההכפלות האלה מאוד עוזרות ללמוד על ההטרוסקסואלים.

הזוג ההומוסקסואלי הגברי יותר מרוכז בכל הנושא הזה של טכניקה ופחות בקנאה אחד לשני. אצל נשים ישנה העצמה של קנאה, עוצמות של רגש שרק מזה אתה יכול לעשות השלכות הטרוסקסואליות.

e-Med: כשעשינו את הכתבה על הערכות לטיפול בנפגעים במלחמה כימית ביולוגית במסר- מרכז סימולציה ארצי, הופתעתי לראות אותך שם מדריך חבורה של צוות רפואי…איך אתה משתלב בפעלות הזו ?

ד”ר בן ציון: אני הדרכתי במ.ס.ר את החלק של הסימולציה הנפשית. אני נמצא בחלק של הנפגעים קל או נפגעי נפש.

זה תחום שאנחנו עוסקים בו הרבה בסורוקה , היינו כל הנושא של טראומה נפשית.

הרבה פעמים יש קשר בין טראומה נפשית לבעיות בתפקוד המיני: טראומה נפשית גורמת במקרים רבים לבעיות בתפקות המיני, ואילו בעיות בתפקוד המיני עושות הרבה פעמים טראומה נפשית…

בניגוד לירושלים ששם יש פיצוץ ואחריו גל של נפגעי נפש, אצלנו זה בא בגל, גל זוחל.

כל פעם שאתה שומע שהיה פיצוץ בעזה, ירו על אוטו וכדומה, אז באוטו הזה ישב אב ואשתו וילדים… ולאט לאט אנחנו סופגים את כל אלה ועוד רבים אחרים. היה לנו גם פיגוע אחד או שניים בבאר שבע, שאילץ אותנו להתמודד עם משהו גדול, אך לרוב יש לנו כל הזמן “אירוע רב נפגעים קטן”. כל פעם: שלושה חיילים פה, משפחות שם וכדומה, לא עלינו. הלחימה הזו בעזה ובחלק של יהודה ושומרון שקרוב אלינו, זה נורא, כל הזמן זה מטפטף…

אחד הדברים שאנשים לא מעריכים ומבינים זה שטראומה נפשית, נפגעי הלם, זה לא דבר של מה בכך: אלו נפגעים לשנים רבות.

אדם עם פרוטזה יקח את זה איתו אבל הוא ילך, הוא יתפקד, אבל מטראומה נפשית קשה מאוד לצאת.

אין לנו מספיק משאבים להמשך התערבות ואין לנו מספיק אמצעים למעקב וטיפול ממושך בחבר’ה הללו…משלמים אולי לנפגעים הללו דמי ביטוח לאומי, אבל אם היו משקיעים את אותו הכסף בטיפול ומניעה, יכול להיות שזה היה כדאי יותר…