הפרוגנוזה בחולים עם אוטם ללא הרמות ST וריאבילית מאוד. לכן יש צורך בהערכה מהירה של מידת הסיכון בחולים אלו. לאק"ג יש תפקיד מרכזי באבחנה ובהערכה פרוגנוסטית של חולים עם תסמונת כלילית חדה. נוכחות צניחות ST קשורה בפרוגנוזה גרועה יותר, אך עדיין לא ברור אם לדפוסים שונים של צניחות ST יש אותה משמעות פרוגנוסטית. במספר עבודות הראו שבחולים עם אוטם חד בשריר הלב והרמות ST, למיקום צניחות ה- ST יש חשיבות פרוגנוסטית רבה. לחולים עם צניחת ST בחבורים V4 עד V6 יש תמותה גבוהה יותר מאשר לחולים עם צניחת ST בחבורים V1-V3.
מטרת העבודה לבדוק את המשמעות הפרוגנוסטית של האק"ג הראשוני בקבוצת חולים עם אוטם ראשון בשריר הלב ללא גלי Q או הרמות משמעותיות של מקטעי ST.
המחקר כלל 470 חולים שאושפזו ביחידה לטפול נמרץ בברצלונה, ספרד, בשנים 1984 עד 1995, עם אוטם חד בשריר הלב, ללא הרמות ST וללא LBBB. חולים עם אוטם קודם לא נכללו.
22 חולים (5.1%) נפטרו תוך 10-/+ 12 ימים לאחר האשפוז. בהשואה לחולים שנותרו בחיים, אלו שנפטרו היו מבוגרים יותר (7-/+ 67 שנים לעומת 10-/+ 59 שנים; p<0.001), וכללו יותר נשים (50% לעומת 20%; p=0.002). שכיחות הסוכרת (68% לעומת 18%; p=0.002), מחלת כלי דם הקפית (41% לעומת 11%; p<0.001), ותעוקת חזה קודמת (96% לעומת 67%; p=0.005) היו גבוהות יותר בקרב הנפטרים. לעומת זאת, שיעור המעשנים היה נמוך יותר בקרב הנפטרים (14% לעומת 48% ; p=0.002). אי ספיקת לב היתה שכיחה יותר בקרב אלו שנפטרו (p<0.001).
צניחות ST נצפו ב- 53% מהחולים. ל- 21% מהחולים היו צניחות ST בחבורים הצדדים (I, aVL, V5-V6 ). התמותה בקרב החולים עם צניחות ST בחבורים הצדדים היתה 14.3% לעומת רק 2.6% בקרב 341 החולים ללא צניחת ST בחבורים הצדדים (p<0.001). לא היה הבדל בשכיחות האוטם החוזר בין שתי הקבוצות, אולם בצקת ראות או הלם לבבי היו שכיחים יותר בקרב החולים עם צניחות ST בחבורים הצדדים (14.3% לעומת 4.1%; p<0.001). לחולים אלו היתה שכיחות גבוהה יותר של תעוקת חזה עם שינויים באק"ג (20.0% לעומת 11.6%; p=0.04). יש לציין שההבדלים בפרוגנוזה קיימים למרות שלא היה הבדל בערך המקסימלי של הקראטין קינאז MB בין הקבוצות. התמותה ב- 30 יום היתה אף היא גבוהה יותר בקרב החולים עם צניחות ST בחבורים הצדדים (14.3% לעומת 4.2%; p=0.007). החולים עם צניחת ST בחבורים הצדדים היו בסיכון גבוה לעומת החולים עם צניחות ST מוגבלות לחבורים הלא-צדדים (תחתונים וקדמים). שיעור המוות היה 0% בקרב החולים עם צניחת ST ב- I וב- AVL בלבד, 13.8% בקרב החולים עם צניחת ST מוגבלת ל- V5 ו- V6, 16.7% בקרב החולים עם צניחת ST בכל 4 החבורים הצדדים, ן28.6% בקרב החולים עם צניחת ST ב- I או AVL וב- V5 או V6.
בקרב החולים שעברו צנתור, לאלו עם צניחות ST בחבורים הצדדים היה מקטע פליטה (LVEF) נמוך יותר (12% -/+ 57% לעומת 13% -/+ 66% ; p=0.001) ושיעור גבוה יותר של מחלה תלת כלילית (60% לעומת 21%; p<0.001). לחולים עם צניחות ST בחבורים הצדדים היתה שכיחות נמוכה יותר של מחלה בעורק העוקף, 10% לעומת 45%, אך ללא הבדל במחלה של העורק הימני (20% לעומת 12%), העורק הקדמי היורד (15% לעומת 19%) או העורק השמאלי הראשי (2% לעומת 0%).
לאחר התאמה למשתנים הקלינים ולמדדים האלקטרוקרדיוגרפים, נוכחות צניחות ST בשניים או יותר מהחבורים הצדדים בקבלה נשאר כמשתנה האלקטרוקרדיוגרפי הבלתי תלוי היחיד שניבא תמותה תוך אשפוז (Odds Ratio 3.5; 95% CI 1.2 to 10.6; p=0.023).
מסקנות ומשמעויות קליניות:
בחולים עם אוטם חד בשריר הלב ראשון, ללא הרמות ST, אלו עם צניחות מקטע ST בחבורים הצדדים בתרשים האק"ג בקבלה מהווים קבוצת סיכון גבוה לתמותה ותחלואה תוך אשפוז וב- 30 הימים לאחר האשפוז. צניחות ST בחבורים הצדדים בקבלה עוזרת בהערכת הסיכון של החולה. בחולים אלו הפרוגנוזה הגרועה יותר אינה מוסברת על ידי אוטם גדול יותר, אלא עקב נוכחות מחלה כלילית מפושטת יותר. לכן, טיפול פולשני יותר עשוי להיות יעיל במיוחד בחולים עם צניחות ST בחבורים הצדדים.

Barrabes JA, Figueras J, Moure C, Cortadellas J, Soler-Soler J. Prognostic significance of ST segment depression in lateral leads I, aVL, V5 and V6 on the admission electrocardiogram in patients with a first acute myocardial infarction without ST segment elevation. J Am Coll Cardiol 2000;35:1813-1819.

לעיון במאמר המקורי – דרושה הרשמה לאתר