שביתת הרופאים תמשך כנראה עוד הרבה הרבה זמן. הרופאים בישראל עדיין לא הפנימו ששביתות בארץ יש לעשות לפני נוהלי המקום.  שביתה “אירופאית” מתורבתת ומעודנת אינה יאה לאיזור המזרח התיכון, ואינה יעילה במדינת היהודים.  כמו שביתה קודמת לפני למעלה מעשור שנים שנמשכה זמן רב והסתיימה בנזיד עדשים (במקרה הטוב) ובכריתת “ברית עם השטן” (קרי: איסור שביתה למשך 10 שנים – איסור שלא הוטל על אף מגזר ציבורי אחר בישראל מעולם).

בישראל הנמצאת במזרח התיכון התפתחה נורמה מאז ראשית המדינה, שמי שלומד יותר מרוויח פחות. ראו לדוגמא – אינסטלטור, בעל בסטה בשוק/מלגזן/עגורן בנמל/עובד חברת חשמל/סבל בנמל/עוזרת בית אלה מרוויחים למעלה מ 50-150 ש”ח לשעת עבודה.  רופא בישראל, גם אם הוא למד 7 שנים, התמחה במשך 6-7 שנים, השתלם בחו”ל 2-3 שנים ובעל ניסיון עבודה רב, לא מרוויח יותר מ 40-50 ש”ח לשעה, וזאת אם יבצע בנוסף לעבודתו הרגילה גם כוננויות /תורנויות בבית החולים, כלומר יעבוד עוד 3-5 משמרות בחודש סביב השעון.

אז נכון שרופא ההולך ליעוץ אצל עו”ד מפקיד 800 ש”ח-1,000 ש”ח לפגישה, נכון שהוא משלם לטכנאי המחשבים שלו 1,000 ש”ח לשעתיים יעוץ, נכון שהוא משלם לרואה החשבון שלו 3,000 ש”ח ליעוץ שנתי, אבל כשבסוף החודש המשכורות הגלובלית (ברוטו – כולל כוננויות/תורנויות וחלטורות) לא עוברת את ה28,000 ש”ח זה מתסכל.

אנחנו הרופאים כנראה איבדנו את הצפון.  במדינה נאורה לא היו מאפשרים קיום של עיוות כזה בשכר ו”עושק” הרופאים. מצב כזה הוא פרי של הזנחת הסקטור הרפואי מאז קום המדינה.  כשקמה המדינה לא היה יאה שרופא יקבל שכר ולכן נתנו לרופא “שכר בטלה”. מאז היו ממשלות רבות שמצא חן בעיניהם, שהרופאים לא מרימים את הראש ומקבלים שכר נמוך, ועוד אומרים בשפה הייקית “דנקה שיין”. 

לא עוד – הרופאים אינם שק חבטות.  אמנם הרופאים לא נתמכי סעד תודה לאל, אבל אין כל יחס בין נפח עבודתם מבחינת שעות העבודה, אחריות העבודה, שנים של הכשרה ולמעשה הם חייבים ללמוד כל ימי חייהם ולהיות מעודכנים כל רגע ורגע כדי להשאר במערכת הרפואית. אין כל מגזר דומה שמשקיע כל כך הרבה שעות בשמירה על הקיים מבחינת ההכשרה וללא כל פיצוי הולם.

תראו את הרבנים בשירות הציבורי שקיבלו לאחרונה תוספת של 150% (!!!)  תראו את המורים שקיבלו כעת 50% תוספת לשכר…

אחת מהדרישות הלגיטימיות של ההסתדרות הרפואית הינה העלאת שכר היסוד ב 50%.  10 שנים לא קיבלו הרופאים תוספת ו 10 שנים אסרו עליהם לאחוז בנשק השביתה.

אל תיתנו לעבוד עליכם אמר המשורר.  תראו את עובדי רשות הנמלים – ברגע שהם מאיימים בשביתה או משביתים את נתב”ג, מייד הם מקבלים את מבוקשם.  תראו את עובדי חברת החשמל.  כל הורדת ה”שלטר” מייד מקבלים תוספת.  תראו את המורים – לא פותחים את שנת הלימודים (מחזה קבוע כל שנה) ומייד רצים לקראתם.  תראו את עובדי נמל אשדוד – לא פורקים אוניה ומייד מחזירים להם “ארוחות שחיתות” למשכורת.

אנחנו הרופאים לא מבקשים ארוחות שחיתות.  אנחנו לא מבקשים חשמל חינם.   אנו גם לא מבקשים משכורת 13 ו-14 כמו אצל עובדי הבנקים.  אנחנו רופאי ישראל מבקשים לתקן את הפירמידה ההפוכה במדינה.  אנחנו דורשים לקבל תמורה הולמת להשקעה שלנו בעבר, בהשקעה בהווה ובהשקעה בעתיד ועל האחריות שלנו על חיי אדם.

האם גם פועלי הנמל, המורים, עוזרות הבית, הגננות, עובדי הבנקים, בעלי הבסטות בשוק, וכד’ אחראים על חיי אדם???  האם גם הרבנים אחריים על חיי אדם???

האם רוצים לקבל רופאים רדומים וחסרי השכלה משום שנאלצו לחפש מקורות פרנסה בלילות להשלים שכרם???

בושה למדינה שכך “דואגת” לטובי בניה. הרופאים משרתים בצה”ל יותר מכל סקטור אחר.  בכל הסקטורים קצינים משתחררים ממילואים סביב גיל 40–45.  רופאים משתחררים רק מעל לגיל 50-55 שנה. אין רופאים בצה”ל.  זה מלמד על מצב הרפואה בישראל.  הכל מתחיל ונגמר בשכר. בשכר כה עלוב בשירות הציבורי מעדיפים טובי הרופאים לעזוב למקומות מעבר לים.

בארה”ב רופא נמצא בראש סולם השכר ושכר של רופא מומחה מתחיל מ- 120,000-150,000 דולר לשנה הראשונה. שכר זה עולה באופן אקספוננציאלי כל שנה והשמיים הם הגבול.

בעיתון “ידיעות אחרונות” מיום שישי 10 ביוני מצאנו שמחפשים רופאים ישראלים לבי”ח בגיניאה המשוונית שבאפריקה ומוכנים לתת שכר של 88,000 ש”ח לחודש…מי לא ילך?  פראיירים.  במצב שנוצר לא ירחק היום ומדינת ישראל תצטיין לא ביצוא היהלומים אלא ביצוא הרופאים.  גם בריטניה הגדולה לומדת זאת היום על בשרה.  חסרים גם שם רופאים והמלכה שולחת כל יום מכתבים לאלפי רופאים מומחים ומתחננת שיגיעו לממלכה תמורת סכומי כסף לא מבוטלים.

פותחים היום בי”ס חמישי לרפואה שימוקם בגליל.  הצחקתם אותי. עבור מי?  עבור מדינות העולם השלישי?  עבור ארה”ב?  עבור אפריקה?  מי ירצה להשאר בישראל כשהמשכורת על הפנים?

חייבים לנער את קובעי המדיניות אחת ולתמיד. לא יעזרו שביתות “דה-לוקס” כפי שהיום עושים הרופאים.  כל סוף שבוע הרופאים מכריזים אילו בתי חולים ישבתו ואילו מכונים/מרפאות/חדרי ניתוח. אלה שביתות דמי ולמראית עיין. רופא שנשה שבועת הרופא לא חונך לשביתות.  על כן חלק גדול מהרופאים בישראל מגיע לעבודה משום שכך חונכנו. כך נשבענו. לא חונכנו לתעוות בצע. לא הכשירו אותנו לצעוק ברחובות. לא למדנו כיצד לעמוד על שלנו. חייבים לעשות משהו רדיקלי משום שחיי הרופאים כאן הם על המזבח.  זוהי נקודת מפנה.  האם אנחנו רוצים להמשיך בחיי העבדות או לצאת לחרות? תקופת העריצים הסתיימה.  הליברליזציה חוגגת.  הצודק מנצח.  הצדק מנצח. תראו מה קורה מסביב. מדינות ערב מתפקחות.  ההמונים תפסו את השילטון.  העריצים יצאו מהמשחק. הסתיים שלטון הראווה.

רק בישראל עדיין “דופקים” את אלה שאמונים על החיים.

לא אשכח את היום בו פניתי ל”קופת החולים הכללית” כדי לקבל הכרה כרופא מומחה מטעמם, כדי שיפנו אלי חולים מבוטחי הכללית.  אולם כששמעתי שהתנאי שלהם, שאקבל 100 ש”ח מהחולה ועוד 300 ש”ח כעבור חודש מהקופה, דהיינו סה”כ עבור יעוץ של שעה אקבל 400 ש”ח ברוטו, דרשתי לבטל כליל את ההסכם.  אמרתי להם שבמחיר כזה עדיף לי לשבת בבית ולגדל עגבניות.  בלי שום בושה הציעו ב”כללית” לתת ס”ך של 400 ש”ח ברוטו לרופא מומחה בתחום, בעל תואר אקדמי בכיר, בשיא הוותק ובעל דרגת פרופ’.  ללא בושה.  האם גם יציעו שכר דומה לעו”ד?  האם יציאו שכר דומה למלגזן בנמל? האם יציעו שכר דומה לשופט עבור גישור? האם יציעו שכר דומה לעו”ד עבור עיסקת נדל”ן? האם זה מה שקופות החולים מעניקות שכר למנהליהן?

אבל זה מה שמאפיין את הלך הרוח במדינה.  רואים את הרופאים כ”מפלצות” ולא כמלאכים בלבן.  לצערנו, רק מי שיש לו קרוב משפחה בבית חולים, רק אז מתחיל להעריך את הרופאים. בבית החולים החולים קוראים לנו “מלאכים בלבן”. משפחות חולים עטות עלינו יום יום שעה שעה שנעזור ליקיריהם, שנעזור לקרוביהם.  גם אם אנו עייפים, אם אנו מותשים, אם אנו רעבים ואם אנו עירניים תמיד נעזור ברצון. אנו רופאי ישראל חונכנו על ברכי חלוצי הרפואה בישראל לעזור לכל דורש ובכל שעה. אנו שמים למול עינינו את טובת החולה לפני כל דבר יקר לנו, לעיתים אף לפני המשפחות שלנו. בכל קריאה לחולה הסובל בבית החולים אנו מתייצבים מייד ובכל שעה כולל בשעות הקטנות של הלילה, בחגים, בשבתות, ביום חול וביום צום. השעון אינו נמצא בלכסיקון שלנו. אנו לא עובדים כמו כל פועל עיברי 8 שעות לפי חוקת ההסתדרות. לנו יש את “שבועת הרופא”. הרופא ליפמן בן שלמה היילפרין חיבר את “שבועת הרופא” העיברי לכבוד סיום המחזור הראשון של בית הספר לרפואה בירושלים. זו שבועה שנשבעים כיום כל בוגרי בתי הספר לרפואה בישראל עם קבלת התואר “ד”ר לרפואה”.  השבועה מתחילה במשפט “וזאת הברית אשר אנוכי כורת אתכם היום לאמור: על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה…”.

לצערנו זה לא מספיק.

הרפואה בישראל חולה ויש לתקן אותה מייד. לא יעזור פלסטר. חייבים לעשות טיפול שורש.  טיפול שורש יתאפשר רק ע”י הכפלת שכר היסוד של הרופאים.  לעמיתי הרופאים אני קורא מהלב – אל תדרשו תקנים, אל תדרשו בתי חולים נוספים, אל תדרשו קיצוץ תורנויות, אל תדרשו שבוע עבודה מקוצר.  כל אלה רק “פלסטרים” ואינם מרפאים את המחלה היסודית: שכר היסוד של הרופא נמוך ביותר ויש להכפילו אם לא לשלשו ומייד.  כל זה ישליך על מצב הרפואה בעתיד.  שכר יסוד גבוה יותר יעודד יותר רופאים להשאר בישראל, יעודד יותר רופאים לעבוד, יעודד יותר אזרחים לפנות למקצוע הרפואה. משכר היסוד נגזרים כל ההטבות והפנסיה בעת זיקנה.  כל החלטורות אינן במקום ואינן מאפשרות התעסקות במקצוע אותו למדנו הכי טוב לעזור לחלש, לעזור לחולה.  ואם לא נעשה זאת במהרה, המצב ילך ויחמיר.  ואין לנו ארץ אחרת.

(*) פרופ’ מיכאל שכטר, 32 שנה רופא, 20 שנה רופא בכיר, מנהל שירות, 20 שנה בשירות הציבורי בישראל. 19 שנה בצה”ל. 10 שנים מתנדב בצה”ל,  מומחה למחלות לב, רופא מורשה בכיר לפי תקנות הטיס