מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Neurology עולה כי חולים עם Herpes Zoster Opthalmicus (HZO) עשויים להיות מצויים בסיכון מוגבר לפתח שבץ מוחי.

החוקרים מסבירים כי החולים הסובלים מ-HZO הראו סיכון מוגבר פי למעלה מ-4 להתפתחות של שבץ מוחי תוך שנה, בהשוואה לקבוצת ביקורת שהותאמה להם באופן פרטני. לדבריהם, השיעור של התפתחות שבץ היה דומה בין חולים אשר קיבלו טיפול אנטי-ויראלי סיסטמי ובין אלו שלא קיבלו טיפול זה. לאור ממצאיהם אלו, מציעים החוקרים כי שלבקת חוגרת עשויה להוות סמן לסיכון מוגבר לשבץ.

המצב של Herpes Zoster Opthalmicus מתפתח כאשר זיהום לטנטי של הגנגליון הטריג’מינלי עובר רה-אקטיבציה ומערב את הענף האופתלמי של העצב הטריג’מינלי. לדברי החוקרים, כ-10-20% ממקרי הרפס זוסטר מראים מעורבות אופתלמית, ומאילו בין 20% ל-70% מראים מעורבות עינית.

החוקרים טוענים כי עד כה היה מחסור במחקרים ביחס לשיעור ההתפתחות של שבץ בחולים מבוגרים לאחר התקף של HZO וההשפעות של טיפול אנטי-ויראלי סיסטמי על שיעור זה. על מנת להתייחס לכך, ביקשו במחקרם זה להעריך את יחסי הגומלין בין HZO ובין הסיכון להתפתחות העתידית של שבץ.

מאגר ה-NHIRD הינו אחד ממאגרי המידע הלאומיים הגדולים והמקיפים ביותר בעולם, טוענים החוקרים, והוא מספק הזדמנות ייחודית לבחון את הסיכון לשבץ בקרב חולים עם HZO. החוקרים איתרו 658 חולים שאובחנו כסובלים מ-HZO בין 2003-2004, והשוו אותם ל-1,974 נבדקים שנבחרו אקראית והותאמו להם על פי גיל ומין. אף אחד מן המשתתפים לא סבל משבץ מוחי בתחילת המעקב.

במהלך שנת המעקב של המחקר, תועדו מקרי שבץ בקרב 53 חולים עם HZO (8.1%), לעומת 33 חולים בקבוצת הביקורת (1.7%), הבדל משמעותי ומובהק סטטיסטית (p < 0.001) לדברי החוקרים. יתרה מכך, נצפה גם הבדל מובהק בסוג השבץ בין שתי קבוצות אלו (p < 0.001). שישה חולי HZO סבלו משבץ המוראגי (11%), 43 (81%) סבלו משבץ איסכמי, ו-4 (8%) סבלו משבץ לא-ספציפי. לעומתם, בקבוצת הביקורת היו שישה מקרים  (21%) של שבץ המוראגי, 18 מקרים (55%) של שבץ איסכמי ו-9 מקרים (27%) של שבץ לא-ספציפי.

לאחר תקנון לגיל, מין, יתר לחץ דם, סוכרת, היפרליפידמיה, מחלת לב כלילית, מחלת לב ראומטית כרונית, צורות נוספות של מחלת לב ושימוש בתרופות, עמד יחס הסיכון לשבץ במהלך השנה הראשונה של המעקב עבור חולי ה-HZO על 4.52 (95% CI = 2.45-8.33; p < 0.001).

כמו כן, מצאו החוקרים כי הטיפול האנטי-ויראלי הסיסטמי לא היה בעל השפעה על הורדת הסיכון לשבץ בקרב חולי HZO. יחס הסיכון היה 5.16 (95% CI = 2.40-11.10; p < 0.001) עבור חולים שקיבלו טיפול זה, ועל 4.29 (95% CI = 2.26-8.14; p < 0.001) עבור אלו שלא קיבלו אותו, לעומת החולים בקבוצת הביקורת. לא נצפה הבדל מובהק בשיעור השבץ המוחי בין חולים שקיבלו טיפול אנטי-ויראלי סיסטמי ובין אלו שלא קיבלו את הטיפול (p = 0.235).

עם זאת, החוקרים מדווחים כי מחקר ה-NHIRD לא כלל מידע אודות הקריטריונים להתחלת הטיפול האנטי-ויראלי, מועד התחלת הטיפול ומשכו, וההיענות של החולים לטיפול. לפיכך, יש צורך לדבריהם במחקרים מבוקרים פרוספקטיביים נוספים אשר יבחנו את היעילות של טיפול אנטי-ויראלי על צמצום הסיכון לשבץ בעקבות התקף HZO.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, מסכימה מומחית בתחום כי יש צורך במחקרים נוספים בשאלה זו. לדבריה, אף על פי שהמחקר הנוכחי לא הראה השפעה של הטיפול האנטי-ויראלי על הסיכון להתפתחות שבץ מוחי, יתכן ויש צורך בבחינת משך ומינוני הטיפול, ואת השימוש בתכשירים נוגדי דלקת במינון גבוה (סטרואידים) בעתיד על מנת להעריך טוב יותר את הקורלציה האפשרית בין הטיפול ובין המניעה של מקרי שבץ.

כמו כן, החוקרים מוסיפים כי חשוב יהיה לבחון את הסיכון לשבץ בקרב מטופלים החיוביים ל-HIV המצויים בסיכון מוגבר משמעותית ללקות בזיהום של הרפס זוסטר. לבסוף, לאור הזדקנות האוכלוסיה הכללית עם גורמי סיכון לשבץ מוחי, תוצאות המחקר הנוכחי מדגישות לדבריהם את חשיבות המניעה הראשונית והשניונית בקרב אנשים מבוגרים יותר המפתחים HZO.

מומחה נוסף בנוירולוגיה אשר נתבקש להגיב לעבודה זו, מציין כי היא מציעה ראיות חזקות הקושרות בין HZO ובין ההתפתחות של שבץ מוחי, וכי הינה הראשונה לידיעתו המשווה בין חולים עם HZO לבין נבדקים בקבוצת ביקורת בסדרה כה גדולה של חולים. הסיכון לפתח שבץ היה גבוה פי 4 מזה של הנבדקים בקבוצת הביקורת, מוסיף המומחה, ממצא המבסס את הקשר בין מצב זה ובין שבץ מוחי, אם כי יש לזכור כי רק 8% מחולי ה-HZO סבלו משבץ במדגם זה.

לבסוף, מציין המומחה כי יש בסיכון המוגבר לשבץ משום טיעון נוסף התומך בביצוע חיסון כנגד שלבקת חוגרת. המצב של Herpes Zoster Opthalmicus הינו מצב רציני, המלווה בכאב ועלול לגרום לאובדן הראייה, הוא מוסיף, ובמיעוט קטן של חולים אף להוביל לשבץ. לטענתו, המחקר הנוכחי הינו חשוב מאחר ומאשר את קיומו של הקשר באמצעות מחקר המבוסס-אוכלוסיה, דבר שטרם נעשה עד כה בהקשר זה.

Neurology 2010

לידיעה במדסקייפ