אוסטאוארתריטיס של הברך (OA) היא גורם שכיח לכאב כרוני ולפגיעה בתפקוד הגופני, ונובעת ממקור דלקתי וביומכני, כשהשמנת יתר בדרך כלל גורמת להחרפה של ההפרעה.  במחקר הנוכחי החוקרים היו מעוניינים לבחון האם ירידה של עשרה אחוזים או יותר במשקל הגוף, באמצעות דיאטה עם או ללא פעילות גופנית, תביא לשיפור במצב הקליני והמכני של המטופלים יותר מאשר פעילות גופנית בלבד. החוקרים מצאו כי בקבוצה שהקפידה על דיאטה משולבת בפעילות גופנית נרשמו ירידות גדולות יותר במשקל ושיפור בדיווח האישי לגבי הכאב, טווח הפעילות ואיכות החיים וכן ברמות ה-IL-6 בפלסמה.

המחקר הקליני נערך בין יולי 2006-אפריל 2011 באוניברסיטת ווייק פורסט. ההתערבות בדמות הדיאטה והפעילות הגופנית היתה מבוססת מרכז אחד, עם אפשרות לקבוצות פעילות ומעבר לתכניות פעילות גופנית ביתיות. במחקר השתתפו כ-450 מטופלים במשקל יתר או עם השמנת יתר חולנית בני 55 או יותר, כשה-BMI שלהם היה בין 27-41.  כולם סבלו מכאבים ומ-OA (רדיוגרפי) של הברך. ההתערבויות כללו הורדה במשקל באמצעות דיאטה אינטנסיבית בשילוב פעילות גופנית,דיאטה אינטנסיבית בלבד או פעילות גופנית בלבד.

יעד המחקר העיקרי מבחינה מכנית היה כח הדחיסה של מפרק הברך וכן רמות IL-6 בפלסמה, ויעדים שניוניים היו, לפי דיווח עצמי, הכאב (בטווח של 0-20), תפקוד (טווח של 0-68) ואיכות החיים הקשורה לבריאות (טווח של 0-100).

קרוב ל-400 מטופלים מהקבוצה (כ-88%) השלימו את המחקר. המשקל הממוצע שהושל בקבוצת הדיאטה והפעילות הגופנית המשולבת היה 10.6 ק”ג, כ-11.4% ממשקל הגוף, בקבוצת הדיאטה בלבד- 8.9 ק”ג (9.5%), ובקבוצת הפעילות הגופנית בלבד, רק 1.8 ק”ג (2%). לאחר 18 חודשי מעקב, כח הדחיסה של מפרק הברך היה נמוך יותר בקבוצה שהקפידה על דיאטה בלבד – ממוצע של 2487 N (5% CI 9 , בין 2393 2581); בקבוצת הפעילות הגופנית ממוצע של 2687 N; (95%   CI, 2590 2784, כלומר פער של 200N, 95% CI, 55 345, כש- P =  .007. ריכוזי ה- IL-6 היו נמוכים יותר בקבוצת הדיאטה המשולבת עם פעילות גופנית, 2.7 pg/mL, עם 95% CI של 2.5-3.0, וכן בקבוצת הדיאטה בלבד (2.7 pg/mL; 95% CI של 2.4-3) בהשוואה לקבוצה שהקפידה על פעילות גופנית בלבד (3.1 pg/mL, 95% CI 2.9-3.4, כשהפער בין דיאטה לבין דיאטה ופעילות גופנית היה 0.39, עם 95% CI של −0.03 עד 0.81, ו- P = .007, והפער בין הקבוצות של פעילות גופנית מול דיאטה 0.43 pg/mL, 95% CI 0.01-0.85, עם P=.006.

בקבוצת הדיאטה והפעילות הגופנית המשולבת נרשם כאב מופחת (3.6, 95% CI 3.2-5.2) , תפקוד טוב יותר (14.1, 95% CI 12.6-15.6) מאשר הן בקבוצת הדיאטה והן בקבוצת הפעילות הגופנית (3.6; 95% CI, 3.2 4.1 ו- 4.7; 95% CI, 4.2 5.1, בהתאמה). בקבוצת הדיאטה והפעילות הגופנית נרשמה גם איכות חיים טובה יותר הקשורה לבריאות (44.7, עם 95% CI 43.4-46) מאשר בקבוצת הפעילות הגופנית בלבד (41.9; 95% CI, 40.5 43.2). 

החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם עודף משקל/ השמנת יתר חולנית הסובלים מ-OA של הברך, משתתפים שהקפידו על דיאטה אינטנסיבית ועל פעילות גופנית, או על דיאטה אינטנסיבית בלבד ירדו יותר במשקל, והציגו ירידות גדולות יותר ברמות ה- IL-6 בפלסמה בהשוואה שלאלו שהשתייכו לקבוצה בה הקפידו על פעילות גופנית בלבד. כמו כן, בקבוצת הדיאטה נראו ירידות גדולות יותר בכח הדחיסה של הברך בהשוואה לקבוצת הפעילות הגופנית.

לתקציר המחקר

JAMA. 2013;310(12):1263-1273