התערבות בת 12 חודשים, שכללה אימונים גופניים ושינוי אורחות חיים בחולים עם מחלת כליות לוותה בסיבולת לב-ריאות טובה יותר, כמו גם שיפור בהרכב הגוף והתפקוד הדיאסטולי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת Clinical Journal of the American Society of Nephrology.
החוקרים קיוו למצוא כי החולים היו בכושר טוב יותר ושקלו פחות ולמדו טכניקות שיסייעו להם לשמור על השינוי הנ”ל. מהנתונים עולה כי ניתן לעשות זאת בבטחה, למרות הבעיות הרפואיות של החולים. ההצלחה נבעה, לפחות חלקית, מהצוות המולטי-דיציפלינרי, שלעיתים קרובות התאים את התרופות לאיזון לחץ הדם וסוכרת.
בתקופה שבין פברואר 2008 ועד מרץ 2010, 90 חולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3 או 4 עברו בדיקת אקו-לב במאמץ, ו-83 נבדקים שעברו את בדיקת הסקר חולקו ל-12 חודשי טיפול סטנדרטי (קבוצת ביקורת) או שינוי אורחות חיים (קבוצת התערבות). ההתערבות כללה טיפול מולטי-דיציפלינרי במרפאת מחלת כליות כרונית ע”י מומחה למחלות כליות, אחות מנוסה, פיזיולוג, דיאטנית, אחות סוכרת ופסיכולוג. ההתערבות כללה גם 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות בינונית ותרגילי תנגודת, כמו גם מפגשים קבוצתיים לשינויי התנהגות ואורחות חיים.
החוקרים בחנו את השינויים מתחילת המחקר ועד לאחר 12 חודשים בסיבולת לב-ריאה, שנמדדה לפי צריכת שיא חמצן, תפקוד חדר שמאל, נוקשות עורקית ובדיקות ביוכימיות ואנתרופומטריות.
מבין 72 חולים שהשלימו את המעקב, 36 נכללו בקבוצת ההתערבות ו-36 בקבוצת הביקורת. בעת בדיקות הסקירה, 10% מהחולים שחולקו באקראי אובחנו עם איסכמיה תת-קלינית של שריר הלב, אך השלימו בבטחה את המחקר.
רק ב-45% מהמשתתפים (41% מהמשתתפים בקבוצת ההתערבות ו-47% מאלו בקבוצת הביקורת) תועדה היכולת הגופנית הצפויה לגיל בתחילת המחקר. לאחר 12 חודשי התערבות, היכולת האירובית המקסימאלית השתפרה משמעותית ב-11% מאלו בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לירידה של 1% באלו בקבוצת הביקורת. שיא צריכת החמצן עלה (2.8 מ”ל לק”ג לדקה) בקבוצת ההתערבות, אך ירד בקבוצת הביקורת (0.3- מ”ל לק”ג לדקה). בקבוצת ההתערבות נרשמה ירידה קטנה אך משמעותית במשקל הגוף (1.8- ק”ג לעומת 0.7 ק”ג, p=0.02), אך לא חל שינוי במדדי לחץ הדם או רמות השומנים בדם.
התפקוד הסיסטולי נשמר היטב והיה יציב בקבוצת ההתערבות, בעוד שהתפקוד הדיאסטולי השתפר בהשוואה להחמרה בקבוצת הביקורת (p=0.001). השינוי באלסטיות העורקיות היה פחות בולט בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת (p=0.01). החוקרים מצאו קשר בין השינוי בשיא צריכת החמצן ובין קבוצת המחקר, עם שיפור בהרכב הגוף.
לסיכום, האימונים הגופניים וההתערבות לשינוי אורחות החיים בחולים עם מחלת כליות כרונית הובילה לשיפור בסיבות לב-ריאה, בהרכב הגוף ובתפקוד הדיאסטולי. עם זאת, החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים עם מעקב ארוך יותר, במטרה לקבוע אם התערבות זו תביא להפחתת הסיכון לתמותה מוקדמת עקב מחלות לב וכלי דם באוכלוסיית חולים עם מחלת כליות כרונית.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!