מתוצאות מחקר חדש משבדיה עולה כי מתאגרפים אולימפיים מסתכנים באגרוף בזמן שעדיין סובלים מהשפעות זעזוע מוח, כאשר נאבקים לזכייה במדליות במשחקים האולימפיים הנערכים בימים אלו בלונדון.
החוקרים מסבירים כי מהבדיקות עלה כי למרות שהנבדקים לא הציגו תסמינים, חלק גדול מהמתאגרפים החובבנים שבו לזירה בטרם החלימו באופן מלא.
30 מתאגרפים אולימפיים נכללו במחקר והחוקרים אספו דגימות נוזל שדרה באמצעות ניקור מותני 1-6 ימים לאחר קרב ולאחר תקופת מנוחה של לפחות 14 ימים. כמו כן, נאספו דגימות נוזל שדרה מביקורות (פעם אחת בלבד).
החוקרים מצאו כי ב-80% מהמתאגרפים זוהו רמות גבוהות של חלבונים מסוימים בנוזל השדרה, שהעידו על נזק מוחי בהיקף קטן. לאחר תקופת מנוחה, במרבית החולים חלה התנרמלות, אך ב-20% עדיין תועדו ריכוזים מוגברים.
הסמנים כללו Neurofilament Light Protein (סמן לאקסונים בתת-קורטקס), חלבוני טאו (סמן לאקסונים קורטיקאלים), פוספורילציה של חלבוני טאו בעמדה Threonine 181 (סמן לפתולוגיה של סבכים), Heart-Type Fatty Acid Binding Protein (סמן לנוירונים באזור האפור), חלבוני Glial Fibrillary Acidic Protein ו-S-100B (סמנים לתאי אסטרו-גליה) ואיזו פורמים של עמילואיד ביתא (סמן לפתולוגיה של רבדים).
מתאגרפים חובבנים צפויים לקחת חלק בעד שש קרובות בתקופה של שבועיים בכדי לזכות במדליה. עובדה זו מתירה מעט מאוד זמן למנוחה. הקרבות קצרים יותר מהקרבות בספורט מקצועני, שם חלק גדול מהמתאגרפים שפרשו סובלים ממחלות והפרעות הנובעות מהמהלומות לראש במהלך הקריירה שלהם.
לדברי נטובו, הוא מודע היטב לסיכונים הכרוכים, אך להערכתו כל ספורט הוא מסוכן והסכנה באגרוף נובעת מכך שרבים רואים בכך מקצוע מסוכן, אך בפועל אינו סבור כי המקצוע כה מסוכן. הוא שולל מקרים בעברו בהם חש זעזוע מוח או מקרים של נוק-אאוט במהלך הקריירה החובבנית שלו.
החוקרים מאמינים כי ההשפעות ארוכות הטווח של נזק מינורי למוח בקרב מתאגרפים אולימפיים עדיין אינן ברורות. מחקרים קודמים לא הצליחו להדגים נזק ארוך-טווח, אך דרוש מידע נוסף בנושא.
PLoS One 2012
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!