Sport Medicine

ההשפעה של ירידה במשקל ופעילות גופנית על רמות טסטוסטרון (מתוך הכנס השנתי ה-94 מטעם ה-Endocrine Society)

בגברים בעלי עודף-משקל עם היפוגונאדיזם חל שיפור ברמות טסטוסטרון לאחר שינויי אורחות חיים, שכללו הגבלה קלורית והפחתת שומנים, בשילוב עם פעילות גופנית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-94 מטעם ה-Endocrine Society.

החוקרים העריכו 891 גברים בגיל העמידה, עם הפרעה בסבילות לסוכר וערכי טסטוסטרון נמוכים, שעברו תכנית בת שנה לשינוי אורחות חיים, שכלל 150 דקות פעילות גופנית בשבוע והפחתת צריכת הקלוריות והשומנים בתזונה.

החוקרים מדווחים על עליה של כ-50% ברמות הטסטוסטרון בקרב המשתתפים.

הגברים לקחו חלק במחקר Diabetes Prevention Program Study, שהוכיח כי ירידה במשקל עשויה לסייע לחולים בסיכון גבוה לסוכרת מסוג 2 לדחות או אף למנוע את הופעת הסוכרת. מאחר שהשמנה וסוכרת מסוג 2 קשורות עם רמות טסטוסטרון נמוכות בגברים, המחקר מספק גם הזדמנות להערכת ההשפעות של שינויים אלו על רמות טסטוסטרון.

במסגרת המחקר הנוכחי, גברים בגיל ממוצע של 54 שנים, חולקו באקראי לשלוש קבוצות: 293 חולקו לדיאטה ופעילות גופנית, 305 טופלו במטפורמין ו-293 שימשו כביקורות (פלסבו). בתחילת המחקר, מדד מסת הגוף הממוצע של המשתתפים עמד על 31.9 ק”ג  למטר בריבוע, ולא תוארו הבדלים משמעותיים ברמות הטסטוסטרון בין הקבוצות.

בתחילת המחקר, 23.7% מהגברים בכל שלוש הקבוצות אובחנו עם ערכי טסטוסטרון מתחת ל-300 ננוגרם לד”ל. לאחר 12 חודשי מעקב, החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים ברמות טסטוסטרון בשלוש הקבוצות יחדיו. עם זאת, בגברים בקבוצת דיאטה ופעילות גופנית נרשמה עליה של 15% ברמות טסטוסטרון, בהשוואה למצב בתחילת המחקר (417 לעומת 460 ננוגרם לד”ל, p<0.0001). לא זוהה שינוי ברמות LH. בשתי הקבוצות האחרות לא נרשמו שינויים משמעותיים ברמות טסטוסטרון.

לאחר 12 חודשי מעקב, השכיחות הכוללת של רמות טסטוסטרון בטווח של היפוגונאדיזם בקבוצת שינוי אורחות החיים ירדו מ-24.0% ל-11.1% (p<0.05), עדות לירידה של 46%. בקבוצת הטיפול במטפורמין ובקבוצת הפלסבו למעשה לא חל שינוי.

בגברים בקבוצת שינוי אורחות חיים נרשמה ירידה של כ-7.8 ק”ג במשקל הגוף, במהלך תקופת המחקר, ירידה שהייתה גדולה יותר מזו שתועדה עם טיפול במטפורמין (2.8 ק”ג, p<0.0001). בנוסף, נרשם גם שיפור ברגישת לאינסולין עם שינוי אורחות חיים, בהשוואה למטפורמין.

החוקרים מדווחים על קורלציה בין רמות טסטוסטרון ובין השינוי במשקל הגוף, היקף המותניים ורגישות לאינסולין. לא זוהה קשר בין השינוי ברמות טסטוסטרון ובין פעילות גופנית.

The Endocrine Society 94th Annual Meeting

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • פעילות גופנית מפחיתה סיכון לאשפוזים בקשישים (Am J Prev Medicine)

    פעילות גופנית מפחיתה סיכון לאשפוזים בקשישים (Am J Prev Medicine)

    הקפדה על תכנית אימונים מובנית מלווה בסיכון מופחת לאשפוזים מכל-סיבה בקרב קשישים, עם הבדלים בתועלת לפי מגדר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Preventive Medicine. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 718 קשישים (גיל ממוצע של 69.5 שנים, 76.5% נשים) שלקחו חלק בתכנית אימונים מובנית ופרטנית בחדר כושר פרטי. המשתתפים השלימו אימונים […]

  • מנות דחף של חיסון כנגד קורונה עשויות לקצר את המחזור החודשי בנערות (J Adolescent Health)

    מנות דחף של חיסון כנגד קורונה עשויות לקצר את המחזור החודשי בנערות (J Adolescent Health)

    מנת דחף של חיסון כנגד קורונה מלווה במחזורי ווסת קצרים יותר בנערות מתבגרות במהלך ארבעת החודשים לאחר קבלת החיסון, בפרט באלו שהיו בשלב הפוליקולארי, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of Adolescent Health. החיסון לא השפיע על הדימום, כאב, או תסמינים אחרים של המחזור החודשי. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דיווחים אודות שינויים במחזור […]

  • תסמונת שחלות פוליציסטיות מלווה בסיכון מוגבר להפרעות אכילה (J Clin Endocrinol Metab)

    תסמונת שחלות פוליציסטיות מלווה בסיכון מוגבר להפרעות אכילה (J Clin Endocrinol Metab)

    בנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות (Polycystic Ovary Syndrome,או PCOS) סיכון מוגבר להפרעות אכילה מסוימות, כולל בולימיה נרבוזה, הפרעות אכילה בולמוסית ואכילה לא-מסודרת, ללא תלות במשקל גופן, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סקירה שיטתית קטנה ומטה-אנליזה הדגימו סיכון מוגבר להפרעות אכילה מכל-סוג […]

  • אי-נקיטת שתן מעלה את הסיכון לדיכאון לאחר-לידה (Am J Obst Gynecol)

    אי-נקיטת שתן מעלה את הסיכון לדיכאון לאחר-לידה (Am J Obst Gynecol)

    במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Obstetrics & Gynecology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי אי-נקיטת שתן מעלה את הסיכון לדיכאון לאחר-לידה. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דיכאון לאחר-לידה הינו אחד הסיבוכים הנפוצים לאחר לידה. אי-נקיטת שתן הינה תסמין נפוץ במהלך היריון ובתקופה שלאחר הלידה, כאשר פעמים רבות הנשים חוות תופעה […]

  • תוצאות מבטיחות למעכבי מסלולי קולטן לאנדרוגנים כנגד סרטן ערמונית (Nature Medicine)

    תוצאות מבטיחות למעכבי מסלולי קולטן לאנדרוגנים כנגד סרטן ערמונית (Nature Medicine)

    בחולים עם סרטן ערמונית, טיפול במעכבי מסלול קולטן לאנדרוגנים האריך את חציון משך הזמן עד להעדר תועלת קלינית  ל-11.1 חודשים, בהשוואה ל-6.9 חודשים עם טיפול בטקסנים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Nature Medicine. שיעורי ההישרדות הכוללים היו גם כן גבוהים יותר במטופלים ב-ARPI (או Androgen Receptor Pathway Inhibitor) בהשוואה למטופלים בטקסנים. מדגם […]

  • העלאת מינון תיאזידים עשויה להפחית את הסיכון לאבני כליות (JAMA Network Open)

    העלאת מינון תיאזידים עשויה להפחית את הסיכון לאבני כליות (JAMA Network Open)

    מינוני תיאזידים גבוהים יותר מלווים בירידה גדולה יותר ברמות סידן בשתן, המצויה בקורלציה עם ירידה במספר אירועי אבני כליות סימפטומטיות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. ממצאים אלו מרמזים לכך שהתאמת מינוני תיאזידים עשויה להיות קריטית במניעת אבני כליות. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקר NOSTONE הטיל ספק ביעילות הטיפול […]

  • האם יש תועלת הישרדותית לטיפול משלים ב-Everolimus בחולים עם סרטן כליה? (JAMA Netw Open)

    האם יש תועלת הישרדותית לטיפול משלים ב-Everolimus בחולים עם סרטן כליה? (JAMA Netw Open)

    טיפול משלים ב- Everolimus אינו משפר שיעורי הישרדות כוללים או שיעורי הישרדות ללא-הישנות בחולים עם סרטן כליה (Renal Cell Carcinoma) פפילארי וכרומופובי ומלווה בשיעורים גבוהים יותר של אירועים חריגים חמורים לעומת פלסבו, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי RCC שאינו של תאים צלולים מהווה כרבע […]

  • משככי כאבים נפוצים אינם יעילים במניעת הישנות כאב לאחר טיפול לאבני כליה (Academic Emergency Medicine)

    משככי כאבים נפוצים אינם יעילים במניעת הישנות כאב לאחר טיפול לאבני כליה (Academic Emergency Medicine)

    במאמר שפורסם בכתב העת Academic Emergency Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי Piroxicam ו-Paracetamol אינם יעילים במניעת הישנות כאב או פניה חוזרת לחדר מיון בתוך שבעה ימים מטיפול באבני כליות. מבין שתי התרופות, היארעות אירועים חריגים גבוהה יותר עם טיפול ב-Piroxicam. החוקרים השלימו מחקר פרוספקטיבי, אקראי, מבוקר-פלסבו, שכלל ארבעה חדרי מיון […]

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה