רווחה מינית (Sexual Well-Being) נוטה לרדת לאחר מנופאוזה ועשויה להיות מלווה במצוקה משמעותית, הן בפן האישי והן במערכות יחסים. מצוקה זו הינה הסמן האופייני להפרעה בתפקוד מיני בנשים.

הפרעה בתפקוד מיני בנשים (Female Sexual Dysfunction) נפוצה מאוד בנשים לאחר-מנופאוזה, כאשר שיעורי ההימצאות עולים עם הגיל, אך מנגד, גיל מתקדם מלווה בירידה במצוקה משנית לכך. דפוס זה הודגם במגוון רחב של אוכלוסיות בינלאומיות, עם נורמות תרבויות שונות.

בעוד שהאתיולוגיה להפרעה בתפקוד מיני הינה מולטי-פקטוריאלית, השינויים הפיזיולוגיים של חסר הורמוני מין ותסמינים לאחר-מנופאוזה, דוגמת כאב בזמן קיום יחסי מין, הינם גורמים מרכזיים התורמים להפרעה בתפקוד מיני בגיל זה.

איגוד ה-International Menopause Society עובד בכדי להגביר את המודעות לנושא הפרעות בתפקוד מיני בנשים ולספק מסגרת לרופאים, בכדי להתמודד עם סוגיה זו. נייר העמדה נועד לסקור את תהליכי הטיפול לשמירה על רווחה מינית בנשים לאחר-מנופאוזה, החל מהדיון הראשוני בנושא, דרך זיהוי סימנים ותסמינים קליניים, ועד קביעת הטיפולים הביו-פסיכו-סוציאליים הטובים ביותר הזמינים.

בדומה למרבית תהליכי הטיפול, הצעד הראשון לעיתים קרובות הוא הקשה ביותר. על רופאים להעלות את סוגיית המיניות בשיחה עם המטופלות. חוסר מידע בנושא, תחושת נוחות בהתמודדות עם הנושא והטיות בנוגע למיניות לאחר-מנופאוזה מהווים מכשולים משמעותיים עימם מנסה האיגוד להתמודד במסמך זה.

כל אחד מחברי האיגוד שלקח חלק בהכנת המסמך מחויב להמשך תמיכה במאמצים לשיפור האבחנה של הפרעות בתפקוד המיני בנשים, הצורך בטיפולים זמינים, המכוסים ע”י גופי הביטוח, והמשך מחקר לזיהוי גישות טיפול חדשות במטרה לספק פתרונות מבוססי-עדויות.

במסגרת נייר העמדה סוקרים המחברים את האפידמיולוגיה, קריטריונים לאיבחון ואלגוריתמים לטיפולים נפשיים,  פרמקולוגיים ואחרים.

במסגרת הטיפולים הפרמקולוגים לכאבים בזמן משגל (DYSPAREUNIA (GSM/VVA) ) מציג נייר העמדה את הטיפולים המקומיים, בעיקר טיפול באסטרוגן וגינלי , קרם לחות וגינלי, וחומרי סיכה וגינליים. המסמך מזכיר גם את הטיפול בהכנה וגינלית באמצעות DHEA (dehydroepiandrosterone)  שנמצאו כיעילים בשימוש יומי ואושרו בארה”ב ואירופה כטיפול ב-GSM/VVA בדרגה בינונית עד חמורה. 

באשר לטיפולים סיסטמיים באי תפקוד מיני של נשים לאחר מנופאוזה, ההורמונים שנחקרו ביותר הם אסטרוגנים ואנדרוגנים כאשר מס’ מחקרים בחנו גם את האפקטים של DHEA (,דהידרו-אפיאנדרוסטרון) , אוקיטוצין ופרוגסטרון. כאבי משגל משניים ל-VVA פוסטמנופאוזלי נפוצים גם בין נשים צעירות ומבוגרות יותר. טיפול באסטרוגן וגינלי מקל על סימפטומי VVA , והוא זמין בטוח. עם זאת, טיפול יעיל זה נמצא עדיין בתת רישום וניתן לפחות מ-10% מהנשים המטופלות. 

טיפול באסטרוגן סיסמטמי הניתן בגלל סימפטומים וזומוטורים של גיל המעבר, עשויה לגרום גם לשיפור בליבידו כמו גם ההקלה בתסמיני ה-VVA .

חלק מהנשים נדרש גם לאסטרוגן וגינלי בנוסף לאסטרוגן סיסטמי לצורך הקלת סימפטומי ה-VVA .

טסטוטסרון הניתן במתן טרנסדרמלי בקרם, ג’ל או מדבקה, משפר רווחה מינית בנשים פוסטמנופאוזליות עם תשוקה מינית נמוכה הקשורה למצוקה. טסטוסטרון טרנסדרמלי הדגים שיפור משמעותי בליבידו נמוך בנשים פוסטמנופאוזליות המשתמשות באסטרוגן סיסטמי, עם או ללא פרוגסטוגן, כמו גם נשים שאינן משתמשות בטיפול הורמונלי חליפי. עם זאת טיפול באמצעות טסטוסטרון אינו מומלץ עד לביצוע הערכה קלינית מלאה.

המחברים מסכמים כי תפקוד מיני תקין בגיל המעבר עשוי לשפר איכות חיים אישית וזוגית, ותוחלת חיים. למרות זאת, נשים רבות סובלות מרמה נמוכה על עוררות ותשוקה מינית ואי תפקוד אורגזמי עם או ללא כאבים בעת משגל בשל VVA/GSM בעקבות מנופאוזה.

הן נשים והן הרופאים מהססים בהעלאת הבעיות המיניות שלהן לדיון, וכתוצאה מכך נשים פוסטמנופאוזליות רבות הסובלות מהפרעות בתפקוד המיני אינן זוכות לטיפול, מה שגורם לנזקים ביחסים זוגיים, וזאת למרות שיש טיפולים יעילים וזמינים.

המחברים מביעים תקווה שנייר העמדה יסייע לרופאים המטפלים בנשים פוסטמנופאוזליות לפתוח בדיאלוג ולאפשר טיפול הולם ויעיל בהפרעות אלה.

Climacteric 2018, Vol. 21, No. 5, 415-427 

לעיונכם נספח שאלון להערכת רווחה מינית:

THE DECREASED SEXUAL DESIRE SCREENER IS INTENDED TO ASSIST YOUR CLINICIAN