במאמר שפורסם בכתב העת PLoS One מדווחים חוקרים על ממצאי סקירה חדשה, מהם עולה כי כאשר מתחילים בטיפול הורמונאלי חליפי בשלב מוקדם לאחר-מנופאוזה, הטיפול אינו מלווה בסיכון מוגבר להיארעות אירועים מוחיים, ללא תלות בצורת המתן, סוג הטיפול ההורמונאלי, המרכיב הפעיל ומשך הטיפול. מהנתונים עלה כי התחלת טיפול הורמונאלי בתוך 0-5 שנים מתחילת מנופאוזה, בהשוואה לאי-מתן הטיפול לעולם, מלווה בסיכון מופחת לאירוע מוחי המורגי ואיסכמי. התחלה מאוחרת של הטיפול לוותה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי איסכמי והמורגי כאשר CEE (Conjugated Equine Estrogen) שימש כטיפול היחיד. התחלה מאוחרת של טיפול הורמונאלי חליפי משולב לוותה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי המורגי.

מה עשו החוקרים ומה היו הממצאים ?

באמצעות ריכוז נתונים מ-5 מחקרי עוקבה מבוססי אוכלוסייה שוודיים, יצרו החוקרים מדגם של נשים בגיל המעבר אשר היו מתאימות לביצוע האנליזה לצורך הערכה אם מספר השנים ללא שבץ היה קשור עם השימוש בטיפול הורמונלי תוך לקיחה בחשבון של מס’ גורמים הקשורים לטיפול, מועד תחילת הטיפול בקשר לגיל הפסקת הווסת, סוג מתן הטיפול, החומרים הפעילים ומשך השימוש. שבץ הוגדר כיעד מחקר משולב שכלל שבץ איסכמי, מדמם ולא ספציפי, על אף שבוצעו אנליזות גם לשבץ מדמם. נמצא ש:

·         טיפול הורמונלי אם החל פחות מ-5 שנים מהופעת המנופאוזה וללא קשר למשטר הטיפול ולמשך הטיפול, היה קשור עם סיכון מופחת או סיכון זניח לשבץ עתידי. הממצאים לגבי שבץ מדמם היו באופן כללי תואמים.

·         במידה והוחל בטיפול מאוחר יותר בהתייחס למועד הופעת המנופאוזה ובמידה והטיפול כלל conjugated estrogen (CEE)  כחומר פעיל, נצפתה עלייה בסיכון לשבץ ולשבץ מדמם.

כאמור, במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין טיפול הורמונאלי חליפי ובין הסיכון לאירועים מוחיים, תוך התייחסות למועד התחלת הטיפול, אופן מתן הטיפול, סוג הטיפול, מרכיבים פעילים ומשך טיפול הורמונאלי.

הנתונים אודות טיפול הורמונאלי התבססו על דיווחי המטופלות שנכללו בחמישה מדגמים מבוססי-אוכלוסיה בשבדיה, כאשר החוקרים שילבו את הנתונים שנאספו בעת ההערכה הראשונית במהלך השנים 1987-2002 במחקר התצפיתי הנוכחי. בסיכומו של דבר, הסקירה כללה 88,914 נשים לאחר-מנופאוזה שדיווחו על טיפול הורמונאלי חליפי ולא אובחנו קודם לכן עם מחלות לב וכלי דם.

היארעות אירועים מוחיים (איסכמיים, המורגיים או לא-פורטו) ואירוע מוחי המורגי זוהו ממאגרי חולים ארציים. ניתוח סטטיסטי נועד לבחון את הקשר בין טיפול הורמונאלי חליפי ובין הסיכון לאירוע מוחי.

במהלך חציון מעקב של 14.3 שנים, תועדו 6,371 מקרים של אירוע מוחי ראשון; מבין אלו, 1,080 היו אירועים המורגיים. לאחר תקנון רב-משתני, התחלה מוקדמת של טיפול הורמונאלי (פחות מחמש שנים מתחילת מנופאוזה) לוותה בתקופה ארוכה יותר ללא-אירוע מוחי, בהשוואה לאלו שלא נטלו מעולם טיפול הורמונאלי, אך לא זוהתה הארכה של מרווח הזמן ללא אירוע מוחי המורגי.

כאשר החוקרים בחנו את הזמן כמשתנה רציף, מרווחי זמן ללא-אירוע מוחי ומרווחי זמן ללא אירוע מוחי המורגי היו הארוכים ביותר במידה והטיפול ההורמונאלי הותחל 0-5 שנים מתחילת מנופאוזה. במידה וניתן CEE בלבד, התחלה מאוחרת של טיפול הורמונאלי חלופי לוותה במרווח זמן קצר יותר ללא אירועים מוחיים או אירועים מוחיים המורגיים, בהשוואה לאלו שלא נטלו מעולם טיפול הורמונאלי חליפי.

עוד זיהו החוקרים קשר בין טיפול הורמונאלי חליפי משולב שהותחל בשלב מאוחר ובין מרווח זמן קצר יותר ללא אירוע מוחי המורגי, אך לא זוהה קשר דומה עם מרווח הזמן ללא-אירוע מוחי בהשוואה לאלו שמעולם לא נטלו טיפול הורמונאלי.

לאור האופי התצפיתי של המחקר, החוקרים כותבים כי לא ניתן לשלול אפשרות לערפלנים שלא נלקחו בחשבון.

PLoS One , November 17, 2017