נייר העמדה החדש בנושא טיפול הורמונאלי מטעם NAMS (North American Menopause Society) תומך בבטיחות ויעילות טיפול הורמונאלי להקלה על תסמיני מנופאוזה, הפוגעים באיכות החיים של הנשים. בעקבות המלצות אלו, מומחים טוענים כי יש מקום לשנות את השיח בכל הנוגע לטיפול זה, המהווה את האמצעי היעיל ביותר להקלה על תסמינים וזומוטוריים והפרעות בדרכי המין והשתן בנשים מבוגרות, לצד מניעת אובדן עצם ושברים.

טיפול הורמונאלי מאושר ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי להקלה על תסמינים וזומוטוריים בנשים ללא התוויות-נגד; למניעת אובדן עצם ושברים בנשים לאחר-מנופאוזה בסיכון גבוה לאוסטיאופורוזיס או שברים; ומנופאוזה ניתוחית מוקדמת, היפוגונאדיזם ואי-ספיקה שחלתית ראשונית עד לגיל המנופאוזה הממוצע (כל עוד אין התוויות-נגד). בנשים הסובלות רק מתסמינים בדרכי המין והשתן, טיפול באסטרוגן נרתיקי במינון נמוך הינו טיפול קו-ראשון, בניגוד לטיפול סיסטמי.

המומחים מדגישים את ההבדלים בסיכון בין טיפולי אסטרוגן ובין טיפולי אסטרוגן ופרוגסטין. לדוגמא, טיפול באסטרוגן בלבד הינו בעל פרופיל בטיחות טוב יותר בשימוש ממושך יותר.

נייר העמדה החדש צפוי להפחית מעט את החששות של נשים ושל הרופאים המטפלים בכל הנוגע לסכנות טיפול הורמונאלי ונראה כי המטוטלת נעה שוב לטובת טיפול הורמונאלי.

ההשפעות של טיפול הורמונאלי משתנות עם גיל האישה והזמן שחלף מאז המנופאוזה.

באשר למחלות לב וכלי דם, נראה כי אין עליה בסיכון בנשים שהחלו בטיפול למעלה מ-10-20 שנים לאחר מנופאוזה, אך חלק מהנתונים מצביעים על הפחתת הסיכון בנשים צעירות יותר. מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים הדגימה כי בנשים שהחלו בטיפול הורמונאלי פחות מעשר שנים לאחר הופעת מנופאוזה תועדה ירידה של 48% בסיכון למחלה כלילית וירידה של 30% בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם.

עם זאת, הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי היה מוגבר, עם עליה של 74% בסיכון. עוד זוהתה עליה הדרגתית עם הגיל בסיכון לאירועים מוחיים, תרומבואמבוליזם ורידי ותסחיף ריאתי.

הסיכון לסרטן שד על-רקע טיפול הורמונאלי הוא מורכב יותר. העדויות בנושא סותרות וייתכן כי הסיכון תלוי בסוג הטיפול (נראה כי אסטרוגן בלבד מלווה בסיכון מופחת), מינון, משך הטיפול, אופן מתן הטיפול, משטר הטיפול, חשיפה קודמת לטיפול הורמונאלי והמאפיינים הפרטניים.

בנוסף, העדויות מצביעות על השפעה נייטראלית על הסיכון לסרטן שד וייתכן כי עם טיפול ארוך-טווח ישנה עליה קלה בסיכון לסרטן שחלות. טיפול הורמונאלי עשוי להגן מפני סרטן מעי גס, אם כי העדויות בנושא מוגבלות.

נייר העמדה מתייחס לאוכלוסיות ספציפיות: נשים ששרדו סרטן שד או סרטן רירית הרחם, נשים המטופלות לסרטן רירית הרחם, נשים מעל גיל 65 שנים ונשים עם מנופאוזה מוקדמת, אי-ספיקת שחלות ראשונית או נשים לאחר הסרת שחלות בשל מוטאצית BRCA.

עוד מפרטים המומחים את העדויות בנוגע לטיפול הורמונאלי וההשפעה הספציפית על תסמינים וזומוטוריים, שינה, הגנה על רירית הרחם, תפקוד מיני, הגנה על עצמות ומפרקים, תפקוד קוגניטיבי, מצב רוח, סוכרת מסוג 2, כיס המרה והכבד ואיכות החיים הכוללת. טיפול סיסטמי מפחית יקיצות ליליות והפרעות שינה ומביא לשיפור משך השינה ומחזורי שינה, בפרט בנשים הסובלות מגלי חום.

בנשים הנוטלות אסטרוגן לבד או בשילוב עם פרוגסטרון ישנה ירידה של 33% בסיכון לשברי ירך ופחות נוקשות וכאב מפרקי.

טיפול הורמונאלי מלווה עוד בסיכון מופחת לסוכרת מסוג 2 ומספק הגנה מסוימת מפני עליה במשקל משנית למנופאוזה. העליה בסיכון לאבני מרה, דלקת כיס מרה וכריתת כיס מרה קטנה יותר עם מדבקת אסטרוגן, בהשוואה לטיפול פומי.

המומחים קוראים לנקוט בגישה מותאמת אישית בכל הנוגע לטיפול הורמונאלי חליפי. יש לבחון את המטופלת, גורמי הסיכון והטיפולים הזמינים במטרה לקבוע אם יש מקום לטיפול.

מתוך הכנס השנתי מטעם NAMS

לידיעה במדסקייפ