ההיארעות השנתית של פריקרדיטיס הינה 30 ל 100.000 תושבים, כאשר לא תמיד האטיולוגיה ברורה, אך בכ 32 היא זיהומית (ויראליתידיופאטיות) וכ 5% ממאירה. אם הפריקרדיטיס מלווה נוזל, שכיחות הממאירות עולה ל 12-23%. פיזור לפריקרד יתכן המטוגני, או ישיר מאיברים סמוכים ולעיתים פריקרדיטיס מהווה חלק מתסמונת פרה ניופלאסתית. ממאירויות השכיחות הן ריאה, שד, וממאירויות המטולוגיות, אך לעיתים לימפומות, קיבה או שחלות.
לא ברור האם פריקרדיטיס עלולה להוות סימפטום ראשון לעיתים, של ממאירות חבויה.
החוקרים בניתוח נוכחי, הרכיבו מדגם אוכלוסייה דנית ( אוכלוסיית דנמרק מונה כ 7.1 מיליון תושבים), אשר כלל את כל המטופלים אשר אובחנו לראשונה, עם פריקרדיטיס או נוזל פריקרדיאלי, כאבחנה ראשונית או משנית, בחדרי מיון או באשפוז, ובמרפאות, בשנים 1994-2013, בהסתמך על מרשם הלאומי הרפואי הדני.
הם חקרו את המדגם ובעזרת מרשם לאומי אזרחי של תמותה, ומרשם לאומי אונקולוגי, חישבו את הסיכון ואתיחס ההיארעות המתוקנן SIRstandardized incidence ratio))של הופעת סרטן,במטופלי פריקרדיטיס בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
לאחר ניפוי של המטופלים עם אבחנת ממאירות קודמת, נותרו 13.759 מטופלים במדגם, במעקב עד סוף 11.2013. כמו כן נבדקהאם פריקרדיטיס אשר הקדימה אבחנת ממאירותמהווה גורם מנבא תמותה, בעזרת שיטותKAPLAN-MEIERוCOX REGRESSIONבהשוואה מתואמת עם מדגם מורכב ממטופלי ממאירות ללא פריקרדיטיס קודמת.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!