במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet מדווחים חוקרים כי בחולים עם סרטן ריאות מסוג NSCLC (Non-Small-Cell Lung Cancer), חיובי ל-PD-L1, לאחר טיפול קודם, הטיפול ב- Pembrolizumab (קיטרודה) מביא להארכת משך ההישרדות הכולל, עם פרופיל סיכון-תועלת חיובי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות התקדמות שחלה לאחרונה בטיפול ב-NSCLC מתקדם, עדיין נדרש טיפול יעיל למחלה מתקדמת.
מדובר במחקר אקראי, בתווית-פתוחה, בשלב 2/3, שנערך ב-202 מרכזים רפואיים ב-24 מדינות. חולים עם NSCLC וביטוי PD-L1 ברמה של לפחות 1% מתאי הגידול, שקיבלו טיפול קודם, חולקו באקראי לטיפול ב- Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג, Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג, או Docetaxel במינון 75 מ”ג למ”ר, אחת לשלושה שבועות. תוצאי הסיום העיקריים כללו את שיעורי ההישרדות הכוללים ואת שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות, הן בכלל האוכלוסיה והן בחולים עם ביטוי PD-L1 של לפחות 50% מתאי הגידול.
בתקופה שבין 28 באוגוסט, 2013, ועד 27 בפברואר, 2015, גויסו למחקר 1,034 חולים: 345 חולקו לטיפול ב- Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג, 346 חולקו ל- Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג ו-343 חולקו לטיפול ב-Docetaxel. עד 30 בספטמבר, 2015, 521 חולים הלכו לעולמם.
בכלל האוכלוסיה, חציון ההישרדות הכולל עמד על 10.4 חודשים עם Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג, 12.7 חודשים עם Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג ו-8.5 חודשים עם Docetaxel. שיעורי ההישרדות הכוללים היו ארוכים משמעותית עם Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג, בהשוואה ל-Docetaxel (יחס סיכון של 0.71, p=0.0008) ועם Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג, בהשוואה ל-Docetaxel (יחס סיכון של 0.61, P<0.0001). חציון ההישרדות ללא-התקדמות עמד על 3.9 חודשים עם Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג, 4 חודשים עם Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג ו-4 חודשים עם Docetaxel, ללא הבדל מובהק בין Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג ובין Docetaxel או בין Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג ובין Docetaxel.
בקרב חולים עם ביטוי PD-L1 בלפחות 50% מתאי הגידול, שיעורי ההישרדות הכוללים היו ארוכים יותר משמעותית עם Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג, בהשוואה ל-Docetaxel (חציון של 14.9 חודשים, לעומת 8.2 חודשים, יחס סיכון של 0.54, p=0.0002) ועם Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג, בהשוואה ל-Docetaxel (17.3 חודשים לעומת 8.2 חודשים, p<0.0001). בדומה, באוכלוסיית חולים זו, שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות היו ארוכים משמעותית עם Pembrolizumab במינון 2 מ”ג לק”ג, בהשוואה ל-Docetaxel (חציון של 5 חודשים לעומת 4.1 חודשים, יחס סיכון של 0.59, p=0.0001) ועם Pembrolizumab במינון 10 מ”ג לק”ג בהשוואה ל-Docetaxel (5.2 חודשים לעומת 4.1 חודשים, יחס סיכון של 0.59, p<0.0001).
תופעות לוואי בדרגה 3-5 על-רקע הטיפול היו פחות נפוצות עם Pembrolizumab בהשוואה ל-Docetaxel (13% מאלו שטופלו במינון 2 מ”ג לק”ג, לעומת 16% עם טיפול במינון 10 מ”ג לק”ג ו-35% עם Docetaxel).
ממצאי המחקר מבססים כי Pembrolizumab הינה אפשרות טיפול חדשה לאוכלוסיית חולים זו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!