מניתוח רטרוספקטיבי עולה כי הערכת תזמון Ventricle-to-Ventricle (V-V) עשויה לנבא תגובת חולה לטיפול CRT (Cardiac Resynchronization Therapy) עם התאמה לזמן הצבת ההתקן.

מקור נתוני V-V Timing הינו ממחקר DECREASE-HF (Device Evaluation of CONTAK RENEWAL 2 and EASYTRAK 2 — Assessment of Safety and Effectiveness in Heart Failure), וזוהה קשר משמעותי בין V-V Timing ובין שיפור במדד התפקודי לאי-ספיקת לב לפי NYHA לאחר 6 חודשים. לדברי החוקרים, שהציגו את התוצאות, מדידת V-V Timing בזמן השתלת ההתקן היא קלה ופשוטה. יתרה מזאת, בהתחשב בערך המנבא לשיפור קליני, מדדי V-V Timing יכולים לסייע למטפל לזהות אתר הקיצוב האופטימלי במקרה שקיימות מספר אפשרויות אנטומיות.

קיצוב דו-חדרי עם מכשירי CRT הוא טיפול מוכח היטב בחולי אי-ספיקת לב בדרגת NYHA III/IV עם סימנים לדיססינכרוניזציה בין החדרים. עם זאת, מחקרים הראו כי 25% ומעלה ממטופלי CRT אינם זוכים לכל שיפור בתסמיני אי-ספיקת לב, מצב תפקודי, או תפוקת לב. עלתה השערה לפיה התאמת חדר ימין וחדר זמן (V-V Timing) בין הלידים המושתלים תביא לשיפור משמעותי בתוצאות. מחקר DECREASE-HF נועד לבחון אם V-V Timing בשלב ההשתלה מצוי בקורולציה עם CRT.

במחקר השתתפו 360 חולים מ-57 מרכזים בארה”ב, שענו על קריטריוני השתלת CRT-Defibrillaor (CRT-D) NYHA III/IV, מקטע פליטה של חדר שמאל של 35% ומטה, קצב סינוס תקין עם קצב גבוה מ-50 פעימות לדקה, ומרווח QRS של 150 מילישניות ומעלה.

מהמאפיינים בתחילת המחקר עולה כי מרבית המשתתפים היו בדרגת NYHA III, 66% סבלו ממחלה איסכמית, וממוצע LVEF עמד על 22%. המחקר נועד לבחון את הקיצוב הדו-חדרי הסימולטני (BiVsim), CRT של חדר שמאל בלבד (LV) ושיטות קיצוב דו-חדרי סדרתי.

המשתתפים במחקר עברו השתלה של התקן CONTAK RENEWAL 2 CRT-D. התקן זה מספק ליד בפולרי ב-Coronary Sinus המאפשר לרופאים לשנות את תיזמון הקצב, ומאפשר לקצב את חדר שמאל בלבד, שני החדרים יחד, או לקצב את אחד החדרים מעט לפני החדר השני. שבועיים לאחר ההשתלה, החולים חולקו באקראי ל-1 מ-3 שיטות קיצוב. המחקר.

בתת-מחקר שנערך, החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי את תרשימי אק”ג של החולים עם קצב אינטרינזי, ככל הניתן, ומדדו את עיכוב ההולכה בין חדר ימין וחדר שמאל. החוקרים גילו כי לחולים עם עיכוב ארוך יותר בהולכה, היה סיכוי גדול יותר לזכות לשיפור של דרגה אחת לפחות של NYHA לאחר 6 חודשים, ודבר זה היה נכון לכלל המשתתפים במחקר העוקבה וכן במשתתפים מקבוצת BiVsim בלבד.

חציון ערכי V–V היה גבוה יותר באופן משמעותי בחולים שזכו לשיפור של דרגת NYHA אחת או יותר, בהשוואה לחולים שלא זכו לכל שיפור בדרגת NYHA (94.3 מילישניות לעומת 71 מילישניות, P=0.03). בקבוצת BiVsim, חציון ערכי V–V היו גבוהים משמעותית בחולים שזכו לשיפור לעומת אלו שלא זכו לשיפור עקב הטיפול (98.2 מילישניות לעומת 53 מילישניות, בהתאמה, P=0.04).

ניתוח נוסף של הנתונים גילה עליה משמעותית באחוז החולים בקבוצת BiVsim שזכו לשיפור בדרגת NYHA כאשר V-V Timing היה 80 מילישניות ומעלה, ועבור כלל המשתתפים במחקר, השיפור ב- V-V Timing בהשוואה לתחילת המחקר היה של 93 מילישניות ומעלה. 

בהתייחסות לחשיבות הקלינית של הממצאים, החוקרים מדגישים כי מחקרים קודמים באמצעות מיפוי אנדוקרדיאלי הראו שונות בתבנית האקטיבציה החדרית בחולים עם קרדיומיופתיה ו-LBBB (Left Bundle Branch Block). יתרה מזאת, זוהתה גם שונות בתבניות ההתכווצות באמצעות הדמיית דופלר, וחוקרים ציינו קורולציה בין תצפיות עיכוב מכני והפעלה אנדוקרדיאלית בחולים עם LBBB. אחרים ציינו שיפור גדול יותר בחולים כאשר אתר קיצוב חדר שמאל עומד בהתאמה עם עיכוב האקטיבציה הבולט ביותר. לכן, נראה מתאים לשאול כיצד ליישם את המידע הנ”ל בזמן ההשתלה.

למרות שמדידת דיססינכרוניזציה מכנית באמצעות דופלר רקמה לפני ובמהלך השתלת ההתקן מהווה אתגר טכני, מדידת V-V Timing היא קלה ופשוטה ועשויה לסייע לרופאים לזהות את אתר הקיצוב האופטימלי.

בהתייחסות לחשיבות V-V Timing במטופלי CRT, צויין כי רופאים רבים ימליצו לנסות סטימולציה סדרתית בחולים שאינם מגיבים לתיכנות אמפירי של CRT. עם זאת, קיימת שונות רבה באשר לשאלה אם יש לקצב קודם את החדר השמאלי או הימני ובמרווח V-V Timing האופטימלי לאורך זמן, דבר המדגיש את הצורך בתפירת טיפול לחולה להשגת התגובה האופטימלית.

לידיעה במדסקייפ