ממחקר חדש, שפורסם במהדורת יוני של American Journal of Cardiology, עולה כי חולים עם BMI (body mass index) יותר גדול דורשים טיפולים יותר אינטנסיביים להורדת שומנים בכדי לעצור התקדמות הפלאק בעורק קורונרי בהשוואה לחולים רזים יותר.
החוקרים ניתחו מידע ממחקר REVERSAL (Reversal of Atherosclerosis with Aggressive Lipid Lowering) תוך התמקדות ב- 251 חולים עם BMI של 25 kg/m3 או יותר וב-251 חולים עם BMI נמוכים יותר.
בהשוואה לחולים רזים, הירידה ברמות LDL (low-density lipoprotein) הייתה פחותה משמעותית בקרב החולים השמנים, 49.1% מול 43% בהתאמה. לחולים שמנים גם הייתה ירידה גדולה יותר משמעותית ברמות CRP (C-reactive protein) בהשוואה לחולים שמנים.
שיטות טיפול אינטנסיביות וממותנות להורדת שומנים הביאו לרגרסיה של הפלאק בקבוצת הרזים, אך רק טיפול אגרסיבי הביא לרגרסיית הפלאק בקבוצת משקל היתר.
ההשפעה הגדולה יותר של טיפול זה על התקדמות הפלאק מציעה, שהאפקט של טיפול במינון גבוה של סטטין נגזר מפקטורים אחרים בנוסף ליכולת שלהם להוריד LDL כולסטרול. לחולים השמנים היו רמות גדולות יותר של CRP והייתה להם ירידה גדולה יותר ברמות CRP בתגובה לטיפול.
יש להתאים את מינון הטיפול לא רק על פי BMI אלא יותר חשוב לשליטה אגרסיבית בכל גורמי הסיכון. הסבירות, שלחולים אלה יש יותר דלקת, מציעה מטרה אחרת לפיתוח טיפולים, שמטפלים ישירות בדלקת. דבר זה גם מספק עדות נוספת, שלסטטינים יש מאפיינים אנטי דלקתיים בנוסף לאפקטים שלהם על כולסטרול ושזה עשוי לתרום ליכולת שלהם למנוע מחלה קרדיאלית.
למרות שיש להם יותר גורמי סיכון, לחולים השמנים לא היה יותר פלאק בהשוואה לחולים הלא שמנים. הדבר מציע, ששיעורים גבוהים יותר של אירועים קליניים הנראים בקרב שמנים, משקפים פלאק, שיותר דלקתי ולכן עתיד יותר להיקרע ולגרום לאירועים לא רצויים.
להרכב של הפלאק ולא לגודל יש תפקיד חשוב באירועים קליניים. התפתחות אמצעי הדמיה, שיכולים להעריך את הרכב הפלאק, יעזרו לנו להבין זאת יותר טוב.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!