ממחקר חדש עולה כי לטיפול אימונותרפי פומי ותת-לשוני תוצאות מבטיחות בחלק מהילדים עם אלרגיה לחלב, אך דה-סנסיטזציה קלינית מתפתחת במהירות ותגובות סיסטמיות עשויות להופיע עם טיפול פומי.
לדברי החוקרים, הם מצאו תועלת הן לטיפול אימונותרפי פומי והן לטיפול תת-לשוני בילדים עם אלרגיה לחלב פרה, כך שבתום המחקר יכלו לצרוך כמות גדולה יותר של חלב, ללא הופעת תסמינים. עם זאת, טיפול פומי, שניתן במינונים גבוהים יותר, היה יעיל יותר.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 30 ילדים עם אלרגיה לחלב פרה לטיפול אימונותרפי תת-לשוני או טיפול אימונותרפי תת-לשוני ולאחריו טיפול אימונותרפי פומי.
כל הילדים החלו בטיפול תת-לשוני, עם העלאת מינון במהלך שישה שבועות. לאחר מכן, הם חולקו באקראי לטיפול תת-לשוני כאחזקה (מינון יעד של 7 מ”ג) או אחד משני מינוני אחזקה פומיים (מינון יעד של 1 גרם ו-2 גרם). תקופת האחזקה ארכה 60 שבועות.
לאחר תקופת אחזקה, חציון תגר מזון עלה פי 40 בילדים בקבוצת טיפול תת-לשוני, פי 159 בילדים בקבוצת טיפול אימונותרפי עם יעד של 1 גרם ופי 54 בקבוצת הטיפול הפומי עם יעד של 2 גרם.
ב-60% מהילדים בקבוצת טיפול תת-לשוני וב-90% מאלו בקבוצת טיפול פומי נרשמה עליה של לפחות פי עשר בסף תגר מזון.
כאשר הופסקה אימונותרפיה, שני ילדים בקבוצת טיפול פומי ליעד של 1 גרם הגיבו למבחן תגר לאחר שבוע אחד בלבד. ילד אחד באותה קבוצה ושלושה ילדים בקבוצת טיפול פומי ליעד של 2 גר0 נכשלו במבחן תגר לאחר שישה שבועות מהפסקת הטיפול. החוקרים הופתעו מהמהירות בה הילדים איבדו את הדה-סנסיטיזציה.
בתום תקופת המחקר, סבילות תועדה באחד מעשרה ילדים לאחר טיפול תת-לשוני, שלושה מבין עשרה שקיבלו טיפול פומי במינון יעד של 1 גרם וחמישה מעשרה ילדים שקיבלו טיפול פומי במינון יעד של 2 גרם.
תסמינים התפתחו עם 29% מהמינונים התת-לשוניים ו-23% מהמינונים הפומיים.
לא נרשם הבדל בסך התסמינים, בתסמינים העוריים והפומיים בין קבוצות המחקר. עם זאת, בהשוואה לטיפול תת-לשוני, במהלך טיפול אימונותרפי פומי נרשמה שכיחות גבוהה יותר משמעותית של תסמינים רב-מערכתיים, תסמינים המערבים את מערכת הנשימה העליונה, תסמינים במערכת העיכול ותסמינים בדרכי הנשימה התחתונות.
החוקרים מציינים כי נרשמה עלה ברמות נוגדני IgG4 ספציפיים לחלב פרה, שנותרו גבוהים בכל קבוצות הטיפול, ותגובתיות בתבחינים עוריים לחלב פרה ירדו ונותרו מתחת לערכי הסף בכל הקבוצות. בקבוצת טיפול תת-לשוני לא חל שינוי בשחרור ספונטאני של היסטמין מבזופילים, אך חלה ירידה משמעותית עם טיפול פומי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחלק מהילדים ניתן להסתפק בהגברת תשומת הלב למוצרים המכילים חלב, עם זאת, אחרים אינם יכולים לסבול אפילו כמות קטנה של חלב פרה ובמקרים אלו אין חלופות רבות ויש לשקול דה-סנסיטזציה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!