מאת ד”ר בן פודה שקד

הנחיות חדשות מטעם ה-American College of Obstetricians and Gynecologists (ACOG) Committee on Obstetric Practice (COP) ביחס לחיסון כנגד אינפלואנזה בהיריון פורסמו בגיליון אוקטובר של ירחון Obstetrics and Gynecology, על פיהן יש לחסן כל אישה הרה שטרם חוסנה בכל שבוע היריון ובכל נקודת זמן במהלך עונת השפעת, ועדיף מוקדם במהלכה. עמדה זו מחליפה לדבריהם את ההצהרה הקודמת מטעמם בנושא מחודש נובמבר 2004.

המומחים מסבירים כי החיסון לאינפלואנזה הינו מרכיב חיוני מהטיפול הפרה-נטאלי מאחר ונשים הרות מצויות בסיכון מוגבר למחלה קשה. מרבית הדיווחים אודות תחלואה עודפת הקשורה בעונת השפעת התמקדו לדבריהם במספר העודף של אשפוזים בבתי החולים בשל מחלה נשימתית במהלך העונה. הם מוסיפים כי נשים נוטות למספר רב יותר של ביקורים רפואיים או משך אשפוז ארוך יותר באם אושפזו בשל מחלה נשימתית במהלך ההיריון בהשוואה לנשים שאינן הרותף וזאת במיוחד במהלך הטרימסטר השלישי. הקשר בין היריון ואשפוז בבית החולים הינו ניכר בצורה מיוחדת בקרב נשים עם תחלואה נלווית.

על פי המלצת ה-Advisory Committee on Immunization Practice (ACIP) של ה-Centers for Disease Control and Prevention (CDC), על כל הנשים אשר תהיינה הרות במהלך עונת השפעת (חודשים אוקטובר עד מאי בארצות הברית) להתחסן כנגד אינפלואנזה. המלצה זו נתמכת גם מטעם ה-COP בנייר עמדה זה.

כל עוד לא קיים מחסור באספקת החיסונים, מוסיפים המומחים, על נשים הרות שטרם חוסנו להתחסן בכל נקודת זמן לאורך עונת השפעת, תוך שימוש בחיסון אינפלואנזה שהינו מומת. עם זאת, עדיף לדבריהם לחסן נשים הרות מוקדם במהלך העונה, וזאת ללא תלות בשבוע ההיריון. הם מזכירים כי חיסון חי מוחלש כנגד אינפלואנזה הינו אסור לשימוש בהיריון.

נשים הרות חשופות במיוחד לסיכונים של שפעת עונתית וכן סבלו מתחלואה עודפת במהלך פנדמיות השפעת של 1918-1919, 1957-1958 ו-2009, ממצא התומך אף הוא על פי המומחים בצורך בחיסון באוכלוסיה זו. בנוסף, החסינות האמהית המושגת באמצעות החיסון הינה הגישה היעילה היחידה עבור הילוד, מאחר וחיסון השפעת אינו מאושר לשימוש בתינוקות מתחת לגיל שישה חודשים. הם מציינים כי מחקר מבוקר ופרוספקטיבי אשר נערך תוך שמירה על סמיות ובהקצאה אקראית הראה כי היו פחות מקרים של אינפלואנזה מוכחת מעבדתית ושל תחלואה נשימתית המלווה בחום בקרב תינוקות לאמהות מחוסנות.

עד היום, אף מחקר לא הדגים תופעת לוואי של החיסון המומת לאינפלואנזה בנשים הרות או בילדיהן, מוסיפים המומחים. הם מציינים כי החיסון מיוצר באותו האופן כל שנה, למעט השימוש בזן חדש של אינפלואנזה המשקף את ההערכה של זנים שכיחים בקהילה. ה-ACIP אינו מצביע על העדפה של חיסונים המכילים או שאינם מכילים Thimerosal, וזאת בשל מחסור בראיות מדעיות לפיהן חיסונים המכילים חומר זה גורמים לתופעות לוואי בקרב ילדים לאמהות שקיבלו חיסונים אלו.

על אף בטיחות החיסון, טוענים המומחים כי רופאי נשים רבים אינם נוטלים חלק בתוכניות חיסונים לשפעת. לדבריהם, הוכח כי חינוך רופאים בנושא מגביר את תכיפות הדיון בינם לבין מטפלותיהם ביחס לחיסון כנגד אינפלואנזה. הדבר חשוב במיוחד מאחר והוכח כי חוסר ידע בנוגע לתועלת הקשורה בחיסון הינו מגבלה בפני קבלתו.

המומחים מסכמים כי נשים הרות מהוות אוכלוסיה הפגיעה בפני אינפלואנזה, וכי החיסון כנגדה הינו מרכיב חיוני מהטיפול הפרה-נטאלי. לדבריהם, חיוני כי אנשי מערכת הבריאות ימשיכו לעשות מאמצים לשיפור שיעור החיסון לשפעת בקרב נשים הרות. ה-COP תומך לפיכך בהמלצת ה-ACIP לפיה על כל אשה שהינה הרה במהלך עונת השפעת לקבל את החיסון המומת.

Obstet Gynecol. 2010;116:1006-1008

לידיעה במדסקייפ