מתוצאות מטה-אנליזה חדשה עולה כי בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי (Major Depressive Disorder) תועדו תוצאות גרועות יותר, באופן עקבי, במבחנים להערכת התפקוד הקוגניטיבי, בהשוואה לנבדקים ללא היסטוריה משפחתית של דיכאון, אשר שימשו כביקורות.
מטרת הסקירה הייתה להשוות את התפקוד הקוגניטיבי בין משתתפים עם ובלי היסטוריה משפחתית של דיכאון מג’ורי. המשתתפים עצמם לא סבלו מהפרעת דיכאון. לצורך כך, החוקרים השלימו חיפוש במאגרי Medline/PubMed, PsycINFO ו-Embase והתמקדו במחקרים שדיווחו על נתוני תפקוד קוגניטיבי בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי, בהשוואה לביקורות ללא היסטוריה משפחתית של מחלה פסיכיאטרית מג’ורית.
החוקרים בחנו 284 מדדים להערכת התפקוד הקוגניטיבי ב-54 מדגמים לא-חופפים, שכללו 3,246 קרובי משפחה של חולים עם MDD (גיל ממוצע של 15.38 שנים) ו-5,222 ביקורות (גיל ממוצע של 14.70 שנים).
מהנתונים עולה כי בקרב קרובי משפחה של חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי תועדו תוצאות גרועות יותר, בהשוואה לביקורות, בכל המדדים להערכת התפקוד הקוגניטיבי (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.19-, p<0.001). מטה-אנליזה ספציפית לתחום הדגימה הבדל בגודל דומה בין קרובי המשפחה והביקורות במרבית תחומי התפקוד הקוגניטיבי, כולל Full-Scale IQ (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.19-), אינטליגנציה מילולית (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.29-), אינטליגנציה תפיסתית (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.23-), זיכרון (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.29-), הישגים בלימודים (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.40-) ושפה (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.29-).
החוקרים לא זיהו קשר מובהק בין מאפייני המחקר ובין הבדלים שזוהו בין הקבוצות. הם גם לא זיהו עדות להטיית פרסום.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי הסקירה מעידים כי ליקוי קוגניטיבי הינו מאפיין של נטיה משפחתית להפרעת דיכאון מג’ורי וקוראים להשלים מחקרים נוספים בכדי לבחון יעדים להתערבות מוקדמת באוכלוסיה זו.
JAMA Psychiatry 2018
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!