מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of General Internal Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי שילוב מספר גישות טיפול עשוי להפחית את הסיכון לתמותה מכל-סיבה בחולים תחת טיפול ארוך-טווח באופיואידים.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין טיפול ארוך-טווח, בהתאם להנחיות, באופיואידים, ובין שיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר שנה אחת.
החוקרים התמקדו בנשאי HIV ואחרים שהחלו בטיפול ארוך-טווח באופיואידים בין 2000-2010 וערכו ניתוח סטטיסטי להערכת הקשר בין טיפול בהתאם להנחיות ושיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר שנה אחת.
מבין 17,044 משתתפים שהחלו טיפול ארוך-טווח באופיואידים בין 2000-2010 החוקרים זיהו 1,048 מקרי תמותה (6%) במהלך השנה הראשונה למעקב. בחולים שקיבלו תרופות פסיכותרפואיטיות (יחס סיכון של 0.62, p<0.001) או טיפולים לשיקום פיזיקאלי (יחס סיכון של 0.81) תועד סיכון מופחת לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לחולים שלא קיבלו שירותים אלו, בעוד שבחולים שטופלו בנוסף בבנזודיאזפינים בשילוב עם אופיואידים תועד סיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכון של 1.39, p<0.001).
בקרב חולים עם הפרעת שימוש בחומרים, באלו שטופלו להפרעה זו תועד סיכון מופחת לתמותה, בהשוואה לאלו שלא טופלו להפרעת השימוש בחומרים (יחס סיכון של 0.47, p<0.001). לא זוהה קשר בין תמותה מכל-סיבה ובין ביקורים במרפאות ראשוניות (יחס סיכון של 1.12, P=0.32) או בדיקות לסמים בשתן (יחס סיכון של 0.96, p=0.67).
החוקרים מסכמים וכותבים כי על מטפלים לנקוט משנה זהירות בהתחלת טיפול ארוך-טווח באופיואידים, בשילוב עם בנזודיאזפינים והפרעות שימוש בחומרים לא-מטופלות. בחולים תחת טיפול ארוך-טווח באופיואידים תתכן תועלת לגישת טיפול משולבת המכוונת לכאב כרוני והמחלות הנלוות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!