מתוצאות מחקר PARTNER עולה כי כ-6% מהחולים לאחר פרוצדורת TAVR (Transcatheter Aortic Valve Replacement) צפויים לדימום מג’ורי בשלב מאוחר לאחר הפרודורה וכי אירועי דמם אלו מלווים בעליה משמעותית בסיכון לתמותה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שיעורי ההיארעות וההשפעה הפרוגנוסטית של סיבוכי דמם מאוחר לאחר פרוצדורת TAVR אינם ידועים. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לזהות את שיעורי ההיארעות, הגורמים המנבאים וההשפעה הפרוגנוסטית של סיבוכי דמם מג’ורי מאוחר (30 ימים ומעלה) לאחר פרוצדורת TAVR.
החוקרים אספו את הנתונים הקליניים והאקו-קרדיוגרפיים של חולים לאחר פרוצדורת TAVR במחקר PARTNER (Placement of Aortic Transcatheter Valves), שנבחנו לאחר ריבוד לפי הופעת דימום מג’ורי מאוחר. עוד נבחנו גורמים המנבאים דימום מג’ורי מאוחר ושיעורי תמותה לאחר 30 ימים עד שנה אחת.
מבין 2,401 משתתפים לאחר פרוצדורת TAVR ששרדו לאחר 30 ימים, דימומים מג’וריים מאוחרים תוארו ב-142 חולים (5.9%) לאחר חציון של 132 ימים. סיבוכים במערכת העיכול (58 חולים, 40.8%), סיבוכים נוירולוגיים (22 חולים, 15.5%) ונפילות טראומטיות (11 חולים, 7.8%) זוהו כסוגים הנפוצים ביותר של דימומים מג’וריים מאוחרים. גורמים מנבאים בלתי-תלויים של דימומים מג’וריים מאוחרים כללו נוכחות רמות המוגלובין נמוכות בתחילת המחקר, פרפור פרוזדורים או רפרוף פרוזדורים בתחילת המחקר או לאחר 30 ימים, נוכחות דלף בינוני-עד-חמור סביב המסתם לאחר 30 ימים ומסת חדר שמאל גדולה יותר לאחר 30 ימים. החוקרים מצאו כי דימום מג’ורי מאוחר הינו גורם מנבא בלתי-תלוי לתמותה בין 30 ימים ושנה אחת (יחס סיכון מתוקן של 3.91, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי דימום מג’ורי מאוחר לאחר פרוצדורת TAVR הינו תופעה נפוצה, המלווה בשיעורי תמותה מוגברים. נדרש טיפול אנטי-תרומבוטי מותאם אישית לאחר פרוצדורות אלו באוכלוסיה זו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!