במאמר חדש שפורסם בכתב העת Cardiovasculr Diabetology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי טיפול ב- Linagliptin מפחית יצירת שכבת אינטימה חדשה לאחר נזק לכלי דם ופרוליפרציה של תאי שריר חלק בכלי הדם, מעבר להשפעה של הטיפול על איזון רמות הסוכר בדם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול המבוסס על GLP-1 (Glucagon-Like Peptide 1), כולל מעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase-4) ואגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, הינם בין הטיפולים הפופולאריים ביותר לסוכרת. יתרה מזאת, טיפול מבוסס GLP-1 זכה לתשומת לב רבה לא רק לאור היכולת להפחתת רמות סוכר בדם, אלא גם לאור ההשפעה המגנה על הרקמה.
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את ההשפעה המגנה של Linagliptin על כלי הדם. במסגרת המחקר עכברי C57BL/6 ממין זכר, בני שישה שבועות, חולקו לקבוצת ביקורת (19 עכברים) או לקבוצת טיפול ב- Linagliptin (3 מ”ג לק”ג, 20 עכברים). החוקרים השרו פגיעה באנדותל העורק הפמוראלי בגיל שמונה שבועות, ולאחר מכן בחנו יציאת שכבת אינטימה חדשה לאחר 12 שבועות. להערכת הפרוליפרציה של תאי שריר חלק באבי העורקים הושלם מבחן BrdU (Bromodeoxyuridine).
מהתוצאות עולה כי הטיפול ב- Linagliptin הפחית יצירת שכבת אינטימה חדשה בעקבות פגיעה בכלי הדם, בהשוואה לביקורות. בעכברים אלו ללא-סוכרת, משקל הגוף ורמות הסוכר בדם לא השתנו לאחר הטיפול ב- Linagliptin. Linagliptin הביא לעליה של פי 1.5 בריכוז GLP-1 פעיל בדם, בהשוואה לביקורות. בנוסף, העליה על-רקע הפגיעה בכלי הדם בסמני עקה חמצונית, 8-OHdG בשתן, הייתה קטנה יותר עם טיפול ב- Linagliptin, אם כי הירידה הנ”ל לא הייתה מובהקת סטטיסטית. יתרה מזאת, Linagliptin לא הביא לשינוי רמות SDF-1 (Stromal cell-Derived Factor-1) או בריכוז PDGF (Platelet-Derived Growth Factor). עם זאת, הטיפול ב- Linagliptin הביא לירידה משמעותית בפרוליפרציה של תאי שריר חלק בתנאי מעבדה.
Cardiovasc Diabetol. 2014 Nov 19;13(1):154
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!