בחולים לאחר אירוע מוחי המורגי, טיפול בסטטינים במהלך האשפוז מלווה בשיעורי הישרדות גבוהים יותר, עם סיכוי גבוה יותר לשחרור לביתם או למוסד שיקום, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול בסטטינים במהלך האשפוז, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת JAMA Neurology.

החוקרים מוסיפים כי בחולים עם אירוע מוחי המורגי שטופלו בסטטינים עם הפסקת הטיפול בזמן האשפוז תועדו תוצאות גרועות יותר, בהשוואה לאלו שהמשיכו בטיפול התרופתי במהלך האשפוז.

מדגם המחקר כלל 3,481 משתתפים בגילאי 50 שנים ומעלה, שאושפזו לאחד מבין 20 בתי חולים בקליפורניה במהלך תקופה של עשר שנים (ינואר 2002 עד דצמבר 2011), עם אבחנה עיקרית בעת השחרור של דימום תוך-גולגולתי.

החוקרים אספו נתונים אודות טיפול בסטטינים לפני ובמהלך האשפוז מהרשומות והגדירו העדר טיפול בסטטינים במקרים בהם החולים לא קיבלו טיפול זה במהלך השנה הקודמת.

מבין 2,321 חולים שלא קיבלו טיפול בסטטינים לפני הדימום התוך-גולגולתי, 18.3% טופלו בסטטינים במהלך האשפוז ומבין 1,160 החולים שטופלו בסטטינים לפני האשפוז, 33.7% לא קיבלו את הטיפול באשפוז.

בקרב חולים שטופלו בסטטינים במהלך האשפוז שיעורי התמותה המתוקנים לאחר 30 ימים עמדו על 18.4%, בהשוואה ל-38.7% בקרב אלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי במהלך האשפוז בשל דימום תוך-גולגולתי.

לאחר תקנון לגיל, מין, מוצא/גזע, מחלות רקע, מספר מקרים של דימום תוך-גולגולתי בבית החולים ודיספאגיה, בקרב מאושפזים שטופלו בסטטינים תועדו סיכויי הישרדות גבוהים יותר לאחר 30 ימים (יחס סיכויים של 4.25). קשר זה נותר לאחר תקנון לחומרת הדימום הראשוני ופקודות לא לבצע החייאה בתוך 24 שעות.

החוקרים מציינים כי במטופלים בסטטינים תועד מחלה חמורה יותר ומספר רב יותר של מחלות רקע, דוגמת סוכרת ופרפור פרוזדורים, בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי, כך שניתן היה לצפות לקשר הפוך או לתוצאות גרועות יותר, אך למרות זאת, בקרב מטופלים בסטטינים תועדו תוצאות טובות יותר.

51.1% מהחולים שטופלו בסטטינים במהלך האשפוז שוחררו לביתם או למוסד שיקומי, זאת בהשוואה ל-35.0% מאלו שלא קיבלו טיפול בסטטינים במהלך האשפוז. שיעורי התמותה הלא-מתוקנים בחולים בהם הופסק הטיפול בסטטינים לאחר האשפוז לבית החולים עמדו על 57.8% בהשוואה לשיעורי תמותה של 18.9% בקרב אלו שטופלו בסטטינים לפני ובמהלך האשפוז. סיכויי ההישרדות לאחר 30 ימים היו נמוכים יותר (יחס סיכויים של 0.16, p<0.001).

החוקרים זיהו קשר בין הפסקת טיפול בסטטינים ובין שיעור לא-מתוקן של שחרור לבית או למוסד שיקומי של 22.3%, בהשוואה לשיעור של 49.9% בקרב חולים שטופלו בסטטינים לפני ובמהלך האשפוז.

חלק קטן מהחולים נטלו סטטינים במינון גבוה (3.3%) וכאשר החוקרים בחנו את הנתונים בקבוצה זו להערכת קשר מנה-תגובה, הם מצאו סימנים ליתרון של מינון גבוה יותר במונחים של הישרדות ושחרור מבית החולים, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

JAMA Neurol. Published online September 22, 2014

לידיעה במדסקייפ