בנשים ששרדו סרטן שד תועדה ירידה של 50% בשיעורי ההיארעות של לימפאדמה לאחר חמש שנים במידה וטופלו בהקרנות לקשריות לימפה בבית השחי, במקום דיסקציה של קשריות לימפה, כך עולה מנתונים ממחקר פרוספקטיבי גדול, שפורסמו במהלך כנס המטעם ה-American Society of Breast Surgeons.

מיד לאחר הטיפול, בנשים לאחר טיפול קרינתי שיעורי ההיארעות של לימפאדמה עמדו על 15%, בהשוואה ל-25% בנשים בהם קשריות הלימפה הוסרו באופן ניתוחי (הבדל של 40%). בנשים בהן נערך טיפול קרינתי וטיפולי ניתוחי תועדו שיעורי לימפאדמה של כ-60% לאחר הטיפול ולאחר חמש שנים. נתונים אלו תומכים בבירור בטיפול קרינתי לבית השחי כטיפול המועדף.

החוקרים דיווחו על נתוני התחלואה ממחקר אקראי, רב-מרכזי, שכלל 4,800 נשים עם היסטוריה של סרטן שד בשלב מוקדם. הסקירה התמקדה בתת-קבוצה של 1,425 חולים עם ביופסיה חיובית של קשרית הזקיף. הנשים חולקו באופן שווה לדיסקציה של קשריות לימפה בבית השחי או לטיפול קרינתי לבית השחי.

כפי שדווח בעבר, שיעורי ההישנות בבית השחי לאחר חמש שנים לא היו שונים משמעותית בשתי הקבוצות (0.43% עם דיסקציה לעומת 1.19% עם טיפול קרינתי). מהנתונים עלה שיעור סיבוכים מיידיים של 22.6% עם ניתוח, לעומת 9.0% עם טיפול קרינתי (p<0.001). שיעורי אירועי דמם, זיהום, סרומה ממושכת ולימפאדמה מוקדמת היו כולם גבוהים יותר משמעותית בחולות לאחר טיפול ניתוחי.

במעקב לאחר שנה, שלוש שנים וחמש שנים, תועדו שיעורים גבוהים יותר של לימפאדמה בנשים לאחר התערבות ניתוחית, בהשוואה לטיפול קרינתי. טיפול משולב בקרינה וניתוח הביא לשיעור גבוה יותר משמעותית של לימפאדמה בכל נקודות הזמן (25.6% עם דיסקציה של בלוטת לימפה לעומת 15% עם טיפול קרינתי ו-59.3% עם טיפול ניתוחי וקרינתי לאחר שנה אחת; 21%, 13.4% ו-44.8%, בהתאמה, לאחר שלוש שנים ו-20.8%, 10.3% ו-58.3%, בהתאמה, לאחר חמש שנים.

החוקרים לא זיהו הבדלים בהערכת תפקוד הכתף בין נשים לאחר התערבות ניתוחית ואלו לאחר טיפול קרינתי.

החוקרים מדגישים כי המחקר כלל קרוב ל-5,000 נשים ממדינות שונות עם סטנדרטים שונים לטיפול, ולכן משקף את תנאי העולם האמיתי ולממצאים השלכות חשובות על המשך הטיפול.

מהנתונים עולה עוד כי קריו-אבלציה הביאה לשיעורי הצלחה של 100% בנשים עם גידולי שד פולשניים קטנים מ-1 ס”מ. טכניקת ההקפאה הובילו לשיעורי הצלחה של 80.5% בגידולים בכל הגדלים. התוצאות מעודדות במיוחד לאור העובדה שלעיתים קרובות ניתן לבצע את הפרוצדורות מחוץ לחדרי ניתוח.

החוקרים דיווחו על תוצאות ממחקר בשלב II, שכלל 99 נשים מ-19 מרכזים רפואיים. הסקירה כלל 86 נשים עם נתונים זמינים. תוצא הסיום העיקרי היה אבלציה מלאה של הגידול והתוצא המשני היה הערכת הערך המנבא השלילי של בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית להערכת שארית הגידול או DCIS לאחר אבלציה.

החוקרים טיפלו ב-87 נגעים ב-86 נשים. הערכה פתולוגית הדגימה אבלציה מוצלחת ב-60 גידולים (69%). כאשר הצלחה הוגדרה בהעדר עדות לגידול פולשני, שיעורי ההצלחה עלו ל-80.5% (70 מבין 87 גידולים).

לבדיקת הדמיה בתהודה מגנטית חושב ערך מנבא שלילי של 85.9% לקביעת העדר עדות לשארית גידול פולשני לאחר קריו-אבלציה ו-75.0% להעדר שארית גידול פולשני או DCIS.

לגודל הגידול הייתה השפעה משמעותית על הצלחת הטיפול, כאשר 15 מבין 16 נגעים קטנים מ-1 ס”מ (93.8) טופלו בהצלחה, זאת בהשוואה ל-45 מבין 71 נגעים בגודל 1 ס”מ ומעלה (63.4%, p=0.018).

מתוצאות בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית לאחר אבלציה עלה כי שיעורי ההצלחה של אבלציה עמדו על 100% (16 מבין 16) בגידולים קטנים מ-1 ס”מ. מנגד, 16 מבין 71 נגעים בגודל 1 ס”מ ומעלה (22.5%) ענו על הקריטריונים להצלחה.

מתוך כנס המטעם ה-American Society of Breast Surgeons

לידיעה ב-MedPage Today