בהשוואה ישירה בין Bivalirudin (אנגיומקס) ובין הפרין במחקר שכלל למעלה מ-1,800 חולים בהם בוצעה השתלת תמכן בשל STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction), הפרין היה המנצח הברור, ממצאים שלא התקבלו בברכה בכנס מטעם ה-American College of Cardiology.

ניצחון במחקר HEAT PPCI משמעו הוכחה כי בחולים שטופלו בהפרין הסיכון לאוטם חוזר או תרומבוזיס של התומכן היה נמוך יותר, בהשוואה למטופלים באנגיומקס, כאשר ההבדל היה כ”כ גדול עד שרק 33 חולים נדרשו לקבל טיפול בהפרין בכדי למנוע סיבוך מג’ורי אחד, לעומת טיפול באנגיומקס.

במסגרת המחקר חולקו 914 חולים לטיפול בהפרין ו-915 חולים חולקו לטיפול באנגיומקס. חולים בקבוצת הטיפול בהפרין טופלו במינון 70 יחידות לק”ג משקל גוף לפני הפרוצדורה. חולים בקבוצת הטיפול באנגיומקס טופלו בבולוס של 0.75 מ”ג לק”ג ולאחר מכן עירוי במהלך הפרוצדורה במינון של 1.75 מ”ג לק”ג לשעה.

תוצא היעילות העיקרי היה שילוב של תמותה מכל-סיבה, אירוע מוחי, אוטם חוזר, או רה-וסקולריזציה לא-מתוכננת של נגע המטרה לאחר 28 ימים. תוצא הבטיחות העיקרי היה דימום מג’ורי.

לאחר 28 ימים תועדו 46 מקרי תמותה, 11 אירועים מוחיים, 21 אוטמים חוזרים ורה-וסקולריזציה אחת של נגע המטרה בקבוצת המטופלים באנגיומקס, עם שיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים של 8.7%, זאת לעומת 36 מקרי תמותה, שישה אירועים מוחיים, שבעה אוטמים חוזרים וללא מקרים של רה-וסקולריזציה של נגע המטרה בקבוצת המטופלים בהפרין, עם שיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים של 5.7%.ממצאים אלו היו דומים לתוצאות במחקרים גדולים להערכת אנגיומקס, דוגמת EURO-MAX ו-HORIZON-AMI.

אחד החוקרים ממחקר HORIZON-AMI קרא תיגר על הטענה וטען כי שיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר 30 ימים אינו כה גבוה. באותו מחקר, שפורסם בשנת 2008, תועד שיעור גבוה יותר של תרומבוזיס מוקדם של התומכן, אך עם שיעורים נמוכים של תמותה קרדיווסקולארית ודימומים. הם העלו השערה כי מינון אנגיומקס היה נמוך מדי וכי החולים לא קיבלו טיפול נוגד-קרישה הולם.

הגורם העיקרי לאירועים, בדומה לממצאים ממחקר HORIZON-AMI, היה תרומבוזיס מוקדם של התומכן: 24 מקרים בקבוצת המטופלים באנגיומקס לעומת שישה מקרים בקבוצת הטיפול בהפרין, עם סיכון יחסי גבוה פי ארבע, אך עם רווח בר-סמך מאוד רחב.

באשר לבטיחות הטיפולים, הממצאים היו מפתיעים עוד יותר מתוצאי היעילות לא תועד הבדל קליני או מובהק סטטיסטית בין הטיפולים, עם 83 אירועי דמם מינורי ו-113 אירועי דמם מג’ורי עם טיפול באנגיומקס, לעומת 98 ו-122 מקרים, בהתאמה, בקבוצת הטיפול בהפרין.

אחת המגבלות של המחקר נבעה מכך שנערך במרכז יחיד, אם כי מומחים טענו כי המבנה אפשר לחוקרים גם להציג נתונים המשקפים נאמנה את המצב בחיים האמיתיים.

סוגיה נוספת שמשכה אש לאור מבנה מחקר HEAT PPCI הינה קבלת הסכמה של החולים לאחר מתן טיפול. החוקרים טיפלו בחולים, תוך חלוקה שווה לאחת מתרופות המחקר, ולאחר מכן, כאשר התעוררו וחשו טוב יותר, ביקשו מהם להסכים לקחת חלק במחקר ולהסכים למעקב. באופן זה, החוקרים הצליחו לקבל הסכמה מכל החולים, למעט שלושה. עם זאת, מומחים טוענים כי גישה זו המבוססת על קבלת הסכמה רטרוספקטיבית עלולה להפר את אמנת הלסינקי, האוסרת על ניסויים ללא הסכמה, למעט במקרים קיצוניים בהם החולה אינו יכול לתת את הסכמתו. במהלך הכנס יצאו מומחים כנגד גישה זו לקבלת הסכמה מהחולים.

ACC 2014

לידיעה ב-MedPage Today