מאת  מערכת אי-מד

מתמחי הדסה במחלקת נשים פנו למנכ”ל, אביגדור קפלן, בפנייה נרגשת/נואשת לקחת בחשבון את ההשלכות הקשות של מה שמתחולל כעת, וצפוי אף להימשך , בהדסה , במסגרת הסדר הקפאת ההליכים. המתמחים קוראים למעשה קריאת אזהרה לעתידו המקצועי של בית החולים, בשל החשש לעזיבה ואי הגעת מתמחים חדשים למערכת.

להלן המכתב המלא:

לכבוד ד”ר אביגדור קפלן- מנכ”ל הדסה.

מכובדי, שלום וברכה.

אנו, מתמחי ומתמחות מחלקת נשים בהדסה הר-הצופים פונים אליך ומבקשים להסב את תשומת ליבך לנקודה קריטית שאינה מקבלת את תשומת הלב הראויה בכל הדיונים אודות הדסה ועתידה המתקיימים בימים האחרונים.

מבלי להיכנס כלל לכל השאלות, החשובות לכשעצמן, אודות מצבו המדויק של המוסד, מה הוביל לכך ומהן הדרכים הראויות להוצאת הדסה מהמשבר הנוראי בו היא מצויה, אנו חוששים מעתידו הרפואי של בית החולים הנראה לעינינו כשחור משחור.

כל אחד ואחת מאיתנו בחר להתמחות בבית החולים הדסה מתוך בחירה מושכלת ורצון אישי עז להתמחות דווקא בבית חולים זה ולא במקום התמחות אחר, הגם שלרובנו המוחלט היו הצעות התמחות מבתי חולים אחרים. החלטה זו מקורה במניעים רבים ומגוונים ובהם: השכלתנו וחינוכנו הרפואי כסטודנטים לרפואה במוסד וההבנה עד כמה עתיד הרפואה וההוראה טבועות בו, השאיפה למצויינות מקצועית, היכולת להתפתח אקדמאית ומחקרית ועוד כיוצא באלו.

אין כל ספק כי מניעים אלו הם המניעים שעמדו בבסיס החלטתם של כל מתמחי הדסה בכל המחלקות הרפואיות ב-2 בתי החולים, והם שאפשרו את יצירת דור העתיד לרופאי בית החולים הבכירים בבית החולים בעוד מס’ שנים.

עתה, כשמביטים בעין מפוכחת על הנעשה בהדסה, נראה כי אין מנוס מקביעה כי ללא שינוי מהותי ומשמעותי, שכבת דור רופאי העתיד של הדסה עומדת בפני סכנת העלמות.

קביעה קיצונית זו נסמכת על קריאה מושכלת של ההווה ושל העתיד הקצר והרחוק.

בהינתן כי בחודשים הקרובים (אם לא למעלה מכך), הדסה תמשיך להיטלטל אנה ואנה כספינה העומדת לטבוע, טרם הגיעה לחוף מבטחים שליו, הדבר ייצור תגובת שרשת שלילית שלא רק תמנע את הגעתם של מתמחים עתידיים (כולל כאלו שכבר סיכמו את הגעתם להדסה), אלא אף תבריח במוקדם או במאוחר את מרבית שדרת המתמחים בכל המחלקות, אל עבר בתי חולים אחרים המשוועים להגעתם.

המציאות מלמדת כי בהתקיים מצב הקפאת ההליכים יקרו הדברים הבאים:

במצב הזה, אין באופק הנראה לעין (לפחות בשנתיים הקרובות!!) יכולת אפילו לדמיין מתמחה ראוי שישקול להעלות על דעתו לבוא להתמחות בהדסה בתנאים אלו, שמשמעותם עבודה קלינית קשה ב-100% מאמץ, ותגמול חלקי ולא מספק בעוד שבמקומות אחרים יציעו לה ביטחון כלכלי מסודר, הבטחת כל זכויותיו ותנאיו, ועתיד בטוח עם קרקע יציבה לכל אורך מסלול התמחותו. זו לא תהיה הפרזה לטעון כי אם יגיע מתמחה שכזה, יהיה בהחלט מקום לחשוד בו כי שפיותו מוטלת בספק רב.

כשזהו המצב, וכשלא צפויה הגעת מתמחים חדשים למחלקות השונות, כל העבודה הקלינית הקשה וה-“שחורה” תמשיך ליפול על כתפיהם של המתמחים הוותיקים במחלקות, שייפגעו מכך באופן משולש:

א. עבודה קשה ומאומצת יותר מהרגיל.  ב. תשלום חלקי הן במשכורות והן בזכויות הסוציאליות.          ג. הפגיעה אולי החמורה מכולן- השפעה ישירה על איכות ההתמחות, שהרי משמעותה של מציאות זו היא מצוקת כח אדם אדירה ומחסור ברופאים מתמחים!!! (ללא קשר לדברים נוספים כחופשות לידה, מילואים וכו’). מצוקה זו לא תאפשר כלל יציאת מתמחים לחודשי “רוטציה” במחלקות שונות, יציאה הולמת למבחני שלב א’ ו-ב’, ועיסוק במחקר קליני ומחקרי.

איכות התמחות זו הינה ירודה ונחותה ביחס לאיכותה במקומות אחרים, משום שאף אחד מן הרופאים המתמחים לא מצפה לעבוד בכל שנות התמחותו כרופא צעיר שעסוק שעות רבות בעבודה מנהלתית ושחורה (קבלות, שחרורים ולקיחות דמים), מבלי לאפשר לעצמו אופק מקצועי ואישי, אותו לרוב מקבלים באותם חודשי רוטציה והשתלמות.

במצב הזה, מרבית מתמחי בתי החולים של הדסה ידעו לעשות את התרגיל הפשוט של 1+1,  ויפנו לחפש להם בית מקצועי חדש, שיאפשר להם גם עבודה קלינית בגדר הנורמאלית, גם תשלום הולם ושיפוי כל זכויותיהם הסוציאליות וגם איכות התמחות ראויה ומתקבלת על הדעת, שתאפשר להם עתיד מקצועי ראוי ומגוון.

כבר כעת, ישנם מתמחים לא מעטים, כולל במחלקתנו שלנו, שהחלו לגשש בבתי חולים אחרים אודות האפשרות של מעבר אליהם להמשך ההתמחות. מיותר לציין, כי מרבית המתמחים נענים בתשובות חיוביות בכל מקום אשר אליו הם פונים, ומוצעים להם תנאים שונים ומפתים לבצע את המעבר הזה.

באופן אירוני ניתן אף לומר כי מתמחי הדסה הידועים באיכותם הגבוהה, הינם “מוצר” מבוקש בשוק הרפואי, ולאורך זמן ברור כי כולם יוכלו אם רק יחפצו בכך להיקלט בבתי החולים המובילים בארץ.

נדגיש שוב את אהבתנו ומסירותינו לבית החולים הדסה ולמותג אותו הוא מציין, ואת בחירתנו המושכלת והיום-יומית להתמחות דווקא במוסד הזה.

אך כאשר יעמידו במבחן בפני מתמחי בתי החולים את האהבה הזו ומולה את האהבה והמחוייבות למשפחתנו וילדינו אותם אנו מפרנסים בעמל רב, את ההתחייבויות הכלכליות הרבות שמלוות היום את רובנו המוחלט בהיותנו בשכבת הזוגות הצעירים, ואת המבט על עבר עתידנו האישי והמקצועי, נאלץ בצער רב ובכאב עצום להעדיפן על פני אהבתנו ל-“הדסה”.

זוהי אינה קריאת השכמה עתידית, זוהי קריאת השכמה בהווה, שאם לא תענה בהקדם, תגרום לכך שבעוד תקופה לא ארוכה (אולי אף קצרה מתקופת הקפאת ההליכים) יגלו מנהלי המחלקות כי הם נותרו במערכה ללא מתמחים, וללא כח אדם לאחזקתם השוטפת של המחלקות. זו למעשה תהיה קריסתה המקצועית המוחלטת של הדסה שאותה יהיה קשה אף יותר לשקם משיקומה הכלכלי של הדסה.

אנו פונים אליך בבקשה, למען עתידה המקצועי של הדסה, למען עתידה של הרפואה בירושלים, קח את הדברים הללו לתשומת ליבך, ובכל פיתרון שיעלה על שולחנה של הדסה, תן עדיפות לדברים אלו שבלעדיהם באמת ניתן יהיה להכריז סופית ובצער רב על מותה של רפואת הדסה.