בחירת המועד והחולים המתאימים הם הגורמים הקריטיים בתכנון נכון של טיפול מתקדם, כך טוענים מומחים במאמר מיוחד שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine.
הכותבים מסבירים כי תכנון טיפול מתקדם נלמד בבתי ספר לרפואה, אך נושא בחירת התזמון והחולים המתאימים אינם זוכים להתייחסות הולמת. לדבריהם, תזמון דיונים בנוגע לתכנון טיפול מתקדם הוא חשוב מאחר שבמידה ועורכים אותם רחוק מדי או קרוב מדי למועד הפטירה, עלולים להגיע להחלטות בחולים הנוטים למות שאינן משקפות בצורה הטובה ביותר את ערכיו, יעדיו והעדפותיו של החולה.
בחירת החולים חשובה גם כן, כאשר בחירה לקויה של החולים שאינם צפויים לטיפול מתקדם בעתיד הקרוב עלולה להוביל לבחירות לא-מציאותיות והיפותטיות, עם הערכה לא-נכונה של ההעדפות בחדרי מיון או בתי חולים.
בסופו של דבר, הכל תלוי בהערכה הפרוגנוסטית של החולים, שאינה קלה לביצוע ומבוססת על נתונים אמפיריים ולא מדויקים. למרות זאת, ישנם מספר כלים זמינים העשויים לסייע בהערכה זו.
אחת השאלות המסייעת בדבר היא כאשר רופאים שואלים את עצמם אם יהיו מופתעים במידה והחולה ימות בשנה הקרובה. מחקרים מצאו כי יחס הסיכון לתמותה בתוך שנה של חולים עם ממאירות, כאשר התשובה של הרופאים לשאלה זו הייתה שלילית, עמד על 7.9. יחס הסיכון לתשובה שלילית באלו שעברו טיפולי דיאליזה עמד על 3.6.
טבלאות תוחלת חיים עשויות לספק הערכה גסה של הפרוגנוזה, אך באופן מפתיע אינן מסייעות בהערכה פרוגנוסטית של החולים. מצב תפקודי, מצד שני, הינו גורם מנבא עקבי של תמותה בחולים מבוגרים.
כמו כן, ישנם מספר מודלים פרוגנוסטיים ספציפיים למחלות שונות, כולל Seattle Heart Failure Model, MELD (Model for End-Stage Liver Disease), ומדדי אי-ספיקת כליות. עם זאת, מודלים כאלו אח אחרים למחלות ספציפיות הם בעייתיים, מאחר וחולים רבים עם מחלות כרוניות סובלים ממספר מחלות במקביל.
בסופו של דבר, האחריות להתחלת דיונים בנוגע לתכנון אפשרויות טיפול מתקדם מוטלת על כתפיי הרופאים המטפלים.
JAMA Intern Med 2014
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!