מחקר חדש מצא כי במטופלים העוברים ניתוח בריאטרי, הליך מעקף תריסריון (duodenal switch procedure) עדיף על פני מעקף קיבה (gastric bypass ) בשיפור הפרופיל הגליקמי.

המחקר השווה שלושה סוגים של ניתוח בריאטרי: מעקף התריסריוi, מעקב הקיבה וכן ניתוח שרוול קיבה (Sleeve gastrectomy ) . כל המטופלים שנותחו חוו שיפור ברמות הסוכר בדם בצום וברגישות לאינסולין, אך אלו שעברו ניתוח מעקף קיבה הראו עליה חדה ואחריה ירידה חדה יותר בסוכר בדם במבחן סבילות לגלוקוז. במאמר שפורסם ב-Surgical Endoscopy טוענים החוקרים כי המצב הזה עלול להביא לרעב בין הארוחות. בכתבה שפורסמה במדפייג’ אומרים החוקרים כי אבן הפינה של ירידה ושמירה על ירידה במשקל היא מניעה של תנודות באינסולין ובסוכר, ולכן מפתיע שניתוח הבחירה כיום – סטנדרט הזהב- מעקף הקיבה, מביא לתנודות חדות כאלו. לדבריהם, מעקף הקיבה מעודד שחרור אינסולין, שעלול להביא להיפוגליקמיה, ובהמשך להישנות של השמנה לאחר הניתוח. עם זאת, ניתוח מעקף תריסריון הוא מסוכן יותר ומסובך יותר מאשר מעקף הקיבה, והוא עשוי להביא לסיבוכים אופרטיבים בטווח הקצר ומטבוליים בטווח הארוך.

לדברי החוקרים, לא מעט מחקרים מצאו כי ניתוח מעקף קיבה מביא להיפוגליקמיה היפראינסולינית, אך לא קיים מידע רב לגבי סבילות גלוקוז לאחר ניתוחים בריאטרים אחרים, כמו מעקף תריסריון או ניתוח שרוול קיבה. החוקרים היו מעונינים לבחון אם כן את המטבוליזם של הגלוקוז לאחר הניתוחים הללו. לכן, הם השוו 13 מטופלים שעברו ניתוח מעקף קיבה, 12 עם ניתוח שרוול ו-13 שעברו מעקף תריסריון, כולם נערכו באותו בית החולים. המשתתפים עברו מבחן סבילות גלוקוז אוראלי (OGTT) בתחילת המחקר, ולאחר חצי שנה, תשעה חודשים ושנה. 

לדברי החוקרים, כל הניתוחים הביאו לירידה במשקל, לרמות נמוכות של גלוקוז בפלזמה בצום ושיפרו את הרגישות לאינסולין ואת ה- HbA1c לאחר שנה. עם זאת, נמצא כי במטופלים שעברו ניתוח מעקף תריסריון נרשמה ירידה גדולה יותר במשקל הגוף : 49.8% ממשקל הגוף, לעומת 32.8% במטופלים שעברו מעקף קיבה ו-32.7% באלה שעברו ניתוח שרוול (P<0.001) .

בנוסף, החוקרים מצאו כי במטופלים שעברו מעקף קיבה נרשמו רמות גבוהות יותר של גלוקוז ב-OGTT של שעה, כמו גם רמות גבוהות יותר של אינסולין באותו הזמן, ולאחר מכן ירידה מהירה של רמות הסוכר בדם בשעתיים שלאחר המבחן.  היחס בין הגלוקוז לאחר שעה ולאחר שעתיים, שייצג את התגובה לעליה החדה באינסולין ואת הנפילה של הסוכר כתוצאה מכך, היה הגבוה ביותר אצל המשתתפים שעברו מעקף קיבה (P<0.02).  המטופלים שעברו הליך מעקף תריסריון הראו רמות נמוכות יותר, בהשוואה לקבוצת מעקף הקיבה, של רמות הסוכר והאינסולין לאחר שעה.

לדברי החוקרים, מעקף התריסריון מנרמל את ייצור האינסולין בתגובה לעירור של הסוכר. במטופלים שעברו ניוח שרוול נראו ממצאי ביניים- כלומר שרמות הסוכר והאינסולין היו באמצע, בטווח שבין הרמות שנמצאו בשני הניתוחים האחרים. התנודות ברמות הגלוקוז שנראו במטופלים שעברו ניתוח מעקף קיבה הן, לדברי החוקרים, בעלות השפעה על הרעב ועל השליטה במשקל הגוף לאורך זמן. החוקרים מציינים כי יש צורך במחקרים מבוקרים ואקראיים כדי לקבוע האם למשתנים הללו השפעה מכרעת בטווח הארוך, אך לדעתם, יש להפסיק להתיחס לניתוח מעקף הקיבה כ’סטנדרט הזהב’ של הניתוחים הבריאטרים.

לכתבה ב-Medpage