מתוצאות מחקר חדש עולה כי בדיקה להערכת רמות NGAL (Neutrophil Gelatinase-Associated Lipocalin) בדם מבחינה באופן מהימן בין נזק כלייתי חד ובין הפרעה זמנית והפיכה בתפקוד הכלייתי בחדר המיון.
מבין 616 חולים עם מצבים רפואיים דחופים שונים, שפנו לחדרי מיון, חציון רמות NGAL בדם באלו עם נזק כלייתי חד עמד על 146-174 ננוגרם למ”ל במגוון נקודות זמן; הרמות גם עלו עם עליה בחומרת נזק כלייתי חד (207-244 ננוגרם למ”ל באלו עם מחלה בשלב 2 ומעלה לפי סיווג AKI Network).
רמות NGAL סייעו בהבחנה בין חולים עם נזק כלייתי חד, אלו עם תפקוד כלייתי תקין, ואלו עם הפרעה זמנית בתפקודי הכליות (שטח מתחת לעקומה של 0.85 ו-0.73, בהתאמה); רמות NGAL בדם של 133 ננוגרם למ”ל ומעלה לוו בעליה של פי עשר בסיכון לנזק כלייתי חד.
שכיחות נזק כלייתי חד עלתה הן בתנאי בית חולים והן בקהילה, אך האבחנה של ההפרעה עודנה בעייתית. רמות קריאטינין בדם משמשות באופן שגרתי בחדרי מיון לאבחנת נזק כלייתי חד, אך מדובר בסמן מאוחר העולה רק לאחר התבססות הנזק הכלייתי, וישנם חסרונות אחרים לבדיקה.
במסגרת המחקר הנוכחי נכללו 616 חולים שפנו לחדר מיון ואושפזו בין מרץ עד נובמבר 2008. התפקוד הכלייתי הבסיסי נבחן לפי ערכי קריאטינין בדם, היסטוריה רפואית ונתונים דמוגרפיים. הערכת התפקוד הכלייתי נקבעה באופן פרוספקטיבי על-סמך הערכת מדידות קריאטינין בדם, ריכוז Cystatin C ורמות NGAL בדם לאחר 0, 6, 12, 24 ו-48 שעות מהאשפוז לבית החולים.
רמות NGAL בדם בחולים עם נזק כלייתי חד נותרו גבוהות יותר משמעותית בהשוואה לחולים עם תפקוד כלייתי תקין בכל נקודות הזמן (p<0.001). כאשר החוקרים בחנו את הקבוצה המשולבת של נזק כלייתי חד ונזק כלייתי זמני, ערכי NGAL בדם נותרו שונים משמעותית מאלו בחולים עם תפקוד כלייתי תקין (P<0.001 בכל נקודות הזמן) והבדיקה הצליחה להבחין בין נזק כלייתי חד ובין נזק זמני.
מהנתונים עולה עוד קשר בין ערכי NGAL גבוהים יותר בדם ובין נזק כלייתי חד בדרגה חמורה יותר. כמו כן, השטח מתחת לעקומה לניבוי נזק כלייתי חד עמד על 0.77, 0.81, 0.82, 0.79 ו-0.78 לאחר 0, 6, 12, 24 ו-48 שעות, בהתאמה. השטח מתחת לעקומה להבחנה בין חולים עם נזק כלייתי חד ואלו עם תפקוד כלייתי תקין עמד על 0.85 לאחר 12 שעות. הוספת ריכוז NGAL בדם למודל הקליני הביא לשיפור סיווג מחדש של 94.3% ולשיפור יכולת ההבחנה ב-0.122. כאשר החולים סווגו לשלוש דרגות סיכון בהתאם לרמות NGAL בדם (סיכון נמוך הוגדר בריכוז נמוך מ-97 ננוגרם למ”ל וסיכון גבוה הוגדר בנוכחות ריכוז של מעל 133 ננוגרם למ”ל), אלו בקטגוריית סיכון גבוה היו בסיכון גבוה פי 10 לנזק כלייתי חד (יחס סיכויים של 9.8).
כאשר ריכוזי NGAL בתחום האפור (בטווח 97-133 ננוגרם למ”ל) , החוקרים מציעים הכרת גורמי הסיכון המנבאים באופן בלתי תלוי נזק כלייתי חד, כולל גיל, מחלת כליות כרונית ומחלות רקע דוגמת מחלות לב וכלי דם. לפיכך, חולים עם גורמי סיכון אלו מוגדרים כבעלי סיכון גבוה לנזק כלייתי חד, גם כאשר ריכוזי NGAL הם בתחום האפור.
החוקרים מאמינים כי הממצאים מוכיחים כי הבדיקה עשויה לשפר את הניהול הקליני של חולים עם חשד לנזק כלייתי חד בתנאי חדר מיון.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!