מה בין טיפול בפרדקסה ובין הסיכון לאוטם לבבי? (J Am Coll Cardiol)

בעקבות תוצאות שתי סקירות עצמאיות עולה שוב השאלה אם טיפול ב-Dabigatran Etexilate (פרדקסה) מביא לעליה בסיכון לאוטם לבבי. שני המחקרים הדגימו סיכון מוגבר לאוטם לבבי, בהיקף שנע בין 38% עד 70%, בהשוואה לתרופות אחרות ופלסבו.

במחקר הראשון, החוקרים מקליבלנד וטורקיה מצאו כי הטיפול בפרדקסה לווה בעליה מובהקת סטטיסטית של 48% בסיכון לאוטם לבבי,  בהשוואה לביקורות. כאשר הסירו מהסקירה את תוצאות מחקר RE-LY (Randomized Evaluation of Long-Term Anticoagulant Therapy), התוצאות עדיין היו מובהקות סטטיסטית.

בניתוח הנתונים, שפורסם במכתב למערכת שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, החוקרים בחנו את כל המחקרים האקראיים-מבוקרים להערכת הטיפול בפרדקסה בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי ותסמונת כלילית חדה, כמו גם נתונים שהוצגו ע”י חברת התרופות למנהל התרופות והמזון האמריקאי.

הסקירה החדשה קוראת תיגר על הערכה מוקדמת שפורסמה במהלך חודש אפריל בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, בה התוצאות היו בדיוק הפוכות. באותו דיווח, פרדקסה הייתה טובה לפחות כמו קומדין בחולים עם פרפור פרוזדורים בתנאי העולם האמיתי. למעשה, מינונים של 110 ו-150 מ”ג הפחיתו את הסיכון לאוטם לבבי בהיקף של 70% ו-60%, בהתאמה.

החוקרים מאמינים כי המגבלות הנובעות ממחקרים תצפיתיים עשויים להסביר את ההבדלים בין המחקר התצפיתי הנוכחי והתוצאות ממחקרים אקראיים קודמים.

הסיכון לאוטם לבבי עם פרדקסה זכה לכותרות גם בכנס ה-International Society on  Thrombosis and Haemostasis שנערך באמסטרדם לאחרונה. עשרה מחקרים נכללו במטה-אנליזה שמצאה כי מבין כ-24,000 מטופלים בפרדקסה תועדו 292 אירועים של אוטם לבבי. בסיכומו של דבר, הסיכון לאוטם לבבי עלה ב-32% בהשוואה לקבוצת ההשוואה, עליה שהייתה מובהקת סטטיסטית. בקרב חולים שטופלו במינון של 150 מ”ג, הסיכון לאוטם לבבי עלה ב-41-45% בהשוואה למטופלים בפרדקסה. הסיכון לאוטם לבבי נטה להיות מובהק סטטיסטית באלו שטופלו במינון של 110 מ”ג (p=0.057).

בהשוואה לקומדין, הסיכון לאוטם לבבי עלה בהיקף של 38%, בעוד שהסיכון לאוטם לבבי עלה ב-70% בקרב מטופלים בפרדקסה, בהשוואה למטופלים בפלסבו.

החוקרים סיכמו וקבעו כי מסקירה זו של מחקרים אקראיים ומבוקרים עולות עדויות מוצקות לכך שפרדקסה מלווה בעליה משמעותית בסיכון לאוטם לבבי, בעיקר במינון גבוה (150 מ”ג, פעמיים ביום). עם זאת, לא ניתן להסיק מסקנות חד-משמעיות בנוגע למינון הנמוך (110 מ”ג, פעמיים ביום), לאור מספר המחקרים המוגבל שנכללו בסקירה.

מומחים מבריטניה הסבירו כי הם מאמינים כי הסיכון המוגבר לאוטם לבבי שתועד במחקר RE-LY ובמחקר מקליבלנד וטורקיה הינו פשוט אקראי. במחקר RE-LY, הסיכון לאוטם לבבי נטה להיות גבוה יותר עם הטיפול במינון נמוך (יחס סיכויים של 1.35, p=0.07) והיה גבוה יותר משמעותית עם מינון גבוה (יחס סיכויים של 1.38, P=0.048). באותה עת, הממצאים אודות אוטם לבבי לא היו צפויים, אך הסוגיה נבחנה במחקרים שפורסמו מאז.

המומחים טוענים כי יש להתייחס להבדלים הלא-מובהקים בשיעורי אוטם לבבי במחקר RE-LY בפרספקטיבה הנכונה אל מול הירידה הכוללת בשיעורי התמותה הקרדיווסקולארית והאוטמים המוחיים. במידה וההבדלים המספריים באוטמים הלבביים עם טיפול בפרדקסה הם בעלי חשיבות, אזי הדבר צפוי להיות מתורגם לעליה בשיעורי רה-וסקולריזציה ועליה באשפוזים עקב אנגינה חדשה, אך לא כך היה. באשר לתמותה קרדיווסקולארית, למעשה השיעורים היו נמוכים יותר משמעותית עם פרדקסה במינון 150 מ”ג בהשוואה לקומדין.

J Am Coll Cardiol 2013

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה