כשמבצעים חיפוש באינטרנט למושג “גלאוקומה” מקבלים עושר רב של תמונות המדמות את  מה שכנראה רואה חולה עם גלאוקומה. רוב התמונות האלה נוצרו כדי להסביר לציבור ולחולים את המחלה ולהגביר את המודעות לה. רוב התמונות האלה מראות שהחולים רואים את העולם כמו דרך תעלה או צינור שחור או שחלקים משדה הראיה מוסתרים על ידי כתמים שחורים. רוב הקלינאים והחולים יודעים שתמונות אלה הינן פירוש מוטעה.

התפיסה של איבוד שדה ראיה הינה מסובכת בהרבה, אך יש מחקר מועט הבודק כיצד חולי גלאוקומה באופן מעשי מתארים כיצד הם חשים את החסר בשדה הראיה שלהם. הקמת בסיס נתונים של מה חולי גלאוקומה רואים ומה אינם רואים הינו חשוב לפחות משתי סיבות: ראשית, להגברת המודעות לתסמינים האמיתיים של המצב לאור המצב בו רבים מדי עם גלאוקומה נשארים לא מאובחנים. שנית, הדבר יכול לעזור לכך שחולים יתמידו בלקיחת הטיפול, במיוחד אלה החושבים בטעות שמצבם לא קשה כיון שהם לא מזהים מצבים המתארים ראיה דרך צינור או תעלה שחורה.

מתחילות להופיע הוכחות מבוססות להשפעת איבוד שדה הראיה על התפקוד היומיומי. לעומת זאת, תוצאות  של בדיקות קליניות של ראיה לא בהכרח נמצאות בהתאמה טובה לתפישת החולים על מצב ראייתם. לדוגמה, חולים מסוימים מופתעים כשמדווחים להם שמשהו לא בסדר בראייתם או ייחסו שינויים בראיה לתהליך הזדקנות נורמאלי. מדידות פרימטריות של רגישות הרשתית לאור המבוטאות בדפי שדות הראיה בהם אזורים אפורים הופכים לכתמים שחורים הינם ביטוי פשוט של איבוד ראיה בגלאוקומה. אספקטים אחרים של תפקוד ראיה חוץ מאשר רגישות לאור, כמו תפישת תנועה, אבחנה של תדירויות גבוהות וראיית צבעים מעורבים כולם בתהליך. בנוסף לכך, אין הערכה מספקת של רעיונות מתחומי הפסיכופיזיקה ומדעי הנוירולוגיה על התהליכים של קומפנסציה לאיבוד שדה ראיה, אשר מספקים את ההסבר לאסימפטומטיות המאפיינת את הגלאוקומה עד לשלביה המתקדמים ביותר של המחלה. במאמר אחד משערים שראורגניזציה קורטיקלית, יחד עם “מילוי חסר” הנובע מכך, משפיעים על ההכרה באיבוד שדה בגלאוקומה. לפי הידוע לחוקרים, עד עתה נושא איבוד שדה הראיה לא נבדק באופן ישיר אצל החולים בגלאוקומה. המטרה העיקרית של המאמר הנוכחי הייתה לבדוק את ההנחה שחולים עם גלאוקומה דו-צדדית לא בוחרים לתאר את החסר בשדה הראיה שהם מרגישים כתעלה עם הקף שחור או ככתמים שחורים בשדה הראיה שהם רואים. באמצעות שימוש בשאלות ראיון פתוחות, המחקר נועד גם לבדוק כיצד החולים מתארים את המגבלות התפקודיות שלהם וכיצד זה משפיע על חיי היום-יום שלהם.

המחקר בוצע על ידי חוקרים מלונדון, מהמחלקה לאופטומטריה ולמדעי הראיה של City University London, ומ- National Institute for Health Research Biomedical Research Centre של Moorfields Eye Hospital NHS Foundation Trust and University College London Institute of Ophthalmology. המחקר היה קליני, cross-sectional וכלל 50 חולים בגיל  52 עד 82 שנים, עם חדות ראיה טובה מ- 20/30 ועם טווח שונה של פגיעות בשדה הראיה בשתי העיניים. לא נכללו החולים עם פגיעה מתקדמת מאד, שהינם עיוורים מבחינת שדה ראיה. המשתתפים עברו בדיקת שדה ראיה מונוקולרית בשתי העיניים באמצעות Humphrey Field Analyzer בפרוטוקול Swedish interactive threshold algorithm standard tests וכן בדיקות אחרות של תפקוד ראייתי. הם עברו גם ראיון מוקלט במהלכו נשאלו אם הם מודעים לחוסר שיש להם בשדה הראייה, ובמידה וכן, הם התבקשו לתאר אותו במלים שלהם. למשתתפים הראו שש תמונות על צג מחשב והם התבקשו לבחור את התמונה אשר מייצגת את החסר בשדה הראייה שלהם בצורה הקרובה ביותר.

התוצא העיקרי היה התמונה שנבחרה כמייצגת בצורה הקרובה ביותר את החסר בשדה הראייה.

נמצא שלמשתתפים היה טווח של חסרים בשדה הראייה בחומרות שונות. 13 חולים המהווים 26 אחוזים, דיווחו שכלל לא היו מודעים לחסר בשדה הראייה. איש מהמשתתפים לא בחר את התמונה עם צינור שחור (black tunnel) או עם כתמים שחורים בשדה הראייה. רק שני חולים המהווים 4% בחרו את התמונה עם אפקט התעלה עם גבולות מטושטשים. תמונה המציגה כתמים מעורפלים או כתמים חסרים נבחרו על ידי 54 אחוזים ו- 16% בהתאמה. בחינה של התיאורים המילוליים בראיונות שבוצעו הראתה שימוש שכיח בתיאורים של סימפטומים ראיתים של טשטוש ראיתי או חסרים שונים.

החוקרים מסכמים שחולים עם גלאוקומה אינם קולטים את החסרים שיש להם בראיה כבעלי אפקט של תעלה שחורה או ככתמים שחורים שמסתירים את שדה הראיה שלהם. ממצאים אלה חשובים כדי לתאר נכון את ההשפעה של איבוד ראיה מגלאוקומה ולהגביר את המודעות לזיהוי גלאוקומה.

Crabb DP, Smith ND, Glen FC, Burton R, Garway-Heath DF:

How Does Glaucoma Look? Patient Perception of Visual Field Loss.         

Ophthalmology 2013;120:11201126.