בחולים בסיכון גבוה לתרומבואמבוליזם הנדרשים להכנסת קוצב לב או ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator), ניתן להמשיך בבטחה בטיפול בקומדין, ללא הפסקת הטיפול, במקום גישור עם הפרין, כך עולה מתוצאות מחקר BRUISE CONTROL, שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ההנחיות הנוכחיות ממליצות כי בחולים בסיכון גבוה לאירועים תרומבואמבוליים נדרש טיפול מגשר בהפרין, עם הפסקת הטיפול בקומדין חמישה ימים לפני הפרוצדורה. עם זאת, אין מחקרים אקראיים רבים שבחנו את הגישה הנ”ל, בעיקר בהשוואה להמשך טיפול בקומדין לאורך הפרוצדורות.
במחקר BRUISE CONTROL נכללו למעלה מ-600 משתתפים עם סיכון שנתי מצופה לאירועים מוחיים של למעלה מ-5% בתחילת המחקר. גישת הטיפול שהתבססה על המשך מתן קומדין לוותה בירידה משמעותית מאוד בשיעורי המטומה בכיס הקוצב, בהשוואה לטיפול מגשר עם הפרין. הסיכון לתוצא הסיום העיקרי היה קטן ב-81% (p<0.001).
במסגרת המחקר חולקו באקראי 338 חולים לטיפול מגשר עם הפרין ו-343 חולים חולקו להמשך טיפול בקומדין עד שועדת המעקב של המחקר המליצה על הפסקה מוקדמת. מניתוח ביניים שני עלה יתרון משמעותי להמשך טיפול בקומדין, כאשר שיעורי המטומה בכיס הקוצב עמדו על 16% בקבוצת הטיפול בהפרין ועל 3.5% בלבד בקבוצת החולים שהמשיכו בטיפול בקומדין.
החוקרים מצאו גם כי ניתוח תחת המשך טיפול בקומדין, עם חציון INR של 2.3, לא לווה בדימומים מג’וריים סביב הניתוח.
החוקרים מצאו כי שיעור כל המרכיבים של תוצא הסיום העיקרי, ששיקפו סוגים שונים של המטומה בכיס הקוצב, היה נמוך משמעותית בקבוצת החולים שהמשיכו בטיפול בקומדין.
שכיחות סיבוכים ניתוחיים ותרומבוטיים הייתה נמוכה, ללא הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. יתרה מזאת,בחולים שהמשיכו בטיפול בקומדין שביעות הרצון מהטיפול נוגד הקרישה סביב הניתוח הייתה הרבה יותר גבוהה.
N Engl J Med 2013
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!