טיפול בן שנה ב- Spironolactone לא הביא לשיפור ביכולת הגופנית, בתסמינים או במדדי איכות החיים של חולים במחקר מבוקר-פלסבו שכלל למעלה מ-400 חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה של חדר שמאל של 50% ומעלה . עם זאת, הטיפול הביא לשיפור משמעותי במדדים אקוקרדיוגרפיים להערכת התפקוד הדיאסטולי.
למרות שהגישה נבחנה במחקרים אחרים, מחקר Aldo-DHF (Aldosterone Receptor Blockade in Diastolic Heart Failure) אינו מספק תקווה רבה כי חסימת אלדוסטרון תהיה הטיפול לו חיכו זמן רב עם תועלת ברורה בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 3,445 חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה של 45% ומעלה, שהיו במעקב אחר תוצא סיום עיקרי שכלל תמותה עקב מחלות לב וכלי דם, אשפוז עקב אי-ספיקת לב, או דום לב.
המחקר נערך בעשרה מרכזים בגרמניה ואוסטריה, עם 422 חולים עם אי-ספיקת לב בדרגה 2-3 לפי סולם NYHA, מקטע פליטה של 50% ומעלה, עדות אקוקרדיוגרפית להפרעה בתפקוד דיאסטולי ושיא VO2 נמוך מ-25 מ”ל לק”ג לדקה. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Spironolactone במינון 25 מ”ג ליום, או פלסבו.
החוקרים מדווחים כי בהשוואה לפלסבו, Spironolactone לווה בשיפור משמעותי בתפקוד הדיאסטולי (p<0.001) ואינדקס מסת חדר שמאל (p=0.009), עם שינויים חיוביים ברמות Natriuretic Peptide (p=0.03).
מעבר להעדר התועלת על שיא VO2, התסמינים ואיכות החיים עם חסימת אלדוסטרון, מרחק הליכה בשש דקות והערכת GFR נפגעו מעט (p=0.03 ו-p<0.001, בהתאמה) וערכי אשלגן בדם עלו מעט (p<0.001).
החוקרים בהחלט מאוכזבים מעט מהתוצאות, לאור העדר שינוי ביכולת התפקודית, החשובה מאוד באוכלוסיית חולים זו. אמנם חל שיפור בתפקוד הדיאסטולי, אך לא חלו שינויים בנקודות החשובות עבור החולים.
JAMA 2013; 309:781-791
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!