ד”ר ליאוניד אידלמן יו”ר הר”י: אסור לקבל החלטות הנוגעות לחיי אדם משיקולים כלכליים ולא משיקולים עניינים

בדיון שהתקיים ביום שני האחרון 31.12 בבג”צ בעתירת ההסתדרות הרפואית נגד משרד הבריאות ומד”א הבהירו השופטים עדנה ארבל, עוזי פוגלמן וצבי זילברטל, לנציגי המדינה כי נוהל קביעת המוות שלא על ידי רופא, אותו ביקשה הר”י לבטל  אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ועל כן הורו השופטים למשרד הבריאות להודיע בתוך 4 חודשים כיצד בכוונתם לפעול בתחום החקיקה בנושא זה, באם ברצונם להמשיך ולפעול על פי נוהל זה.

את העתירה, הקוראת לבטל את הנוהל ולהבטיח כי הליך קביעת המוות בישראל יעשה לפי הסטנדרטים הנהוגים במדינות רבות בעולם, הגישה ההסתדרות הרפואית בישראל על ידי עו”ד דפנה הולץ-לכנר.

יו”ר ההסתדרות הרפואית, ד”ר ליאוניד אידלמן ברך על ההחלטה: “בג”צ הבהיר היום למדינה כי הנוהל הנוכחי עומד בסתירה למצב החוקי הקיים בישראל לפיו קביעת נסיבות מותו של אדם צריכה להיעשות על ידי רופא. משרד הבריאות ומד”א מנהלים בשנים האחרונות מהלך כולל לצמצם את סמכויותיהם של הרופאים בכלל ובשירותי מד”א בפרט, מהלך המונע בעיקר משיקולים כלכליים ולא משיקולים עניינים ויש בו פגיעה חמורה בבריאות הציבור. בג”צ הבהיר היום למדינה שיש גבול לזלזול בחיי אדם, עליה להבטיח סטנדרטים הולמים של טיפול בחיי אדם, כך בחייו וכך במותו”.

בדיון טענה עו”ד הולץ לכנר כי קביעת מותו של אדם וקביעת סיבת מותו הינן החלטות הרות גורל ובעלות השלכות רחבות היקף, המחייבות ביצוען של פעולות מורכבות ביותר, המצויות בבסיס הידע המקצועי-רפואי של הרופא. לצורך אבחון וקביעת סיבת המוות על הרופא לבצע סדרה של בדיקות. אין המדובר ברשימת פעולות סגורה או קבועה, אלא בפעולות אותן מבצע הרופא, על פי שיקול דעתו המקצועי ועל פי הסימנים הרלוונטיים, הרפואיים והאחרים, המצויים בזירת האירוע. המדובר בפעולה קלינית מורכבת, המצויה בבסיס הידע הרפואי פתולוגי-פרמקולוגי, אותו לומד וצובר הרופא במהלך שנים ארוכות של לימודי הרפואה ובהתבסס על ניסיונו הרפואי-מקצועי ועל כן לא ניתן כי פעולות אילו תבוצענה על ידי פרמדיק, אשר הכשרתו הינה בתחום מתן שירותי עזרה ראשונה וביצוע פעולות החייאה.

הנוהל, שפורסם על ידי משרד הבריאות באפריל 2012, קבע כי פרמדיקים המועסקים בניידות מד”א שבהן לא נוכח רופא יוכלו לסיים פעולות החייאה ולקבוע מוות באישור טלפוני של רופא במוקד מד”א. הפרמדיק בוחן את זירת האירוע, מלקט את הנתונים הרפואיים אודות המת ונסיבות מותו ומכין דו”ח, אשר בהסתמך עליו אמור “לקבוע” רופא לשכת הבריאות המחוזית, בדיעבד ומבלי לבחון את הנתונים בעצמו, את הגופה ואת זירת האירוע לצורך קביעת סיבת המוות. בכך יוצר הנוהל מציאות חדשה במדינת ישראל לפיה במקרי מוות שאירעו מחוץ לבית החולים נקברים המתים ונקבעת סיבת מותם, מבלי שרופא בדק את הגופה.

הרקע לשינוי הנוהל נבע מירידה במספר הרופאים המועסקים בשירותי מד”א מה שהוביל לזמני המתנה ארוכים לבדיקת הגופה על ידי רופא. אלא שהירידה נובעת מפיטוריהם של עשרות רופאים בשנים האחרונות ביוזמת מד”א, והעסקתם של הרופאים שנותרו בשירות במשרות חלקיות, במשרות זמניות ובחוזי העסקה זמניים שמוארכים אחת ל-6 חודשים.

נמסר על ידי רונית שוורץ בן דוד, דוברת הר”י