מתוצאות מחקר חדש שפורסם בכתב העת Ophthalmology עולה כי בהשוואה למתן לידוקאין בריכוז 2% (Unbuffered Lidocaine) עם אפינפרין, מתן זריקת לידוקאין עם סודיום ביקרבונט (Buffered Lidocaine) מפחית את הכאב הכרוך בזריקה לעפעפיים.
החוקרים מסבירים כי הזריקה הראשונית של חומר הרדמה מקומית גורמת לרוב לחשש הגדול ביותר ולאי-נוחות הכרוכה בפרוצדורות אמבולטוריות. הדבר נכון במיוחד במקרים בהם לא ניתן קודם לכך טשטוש בצורת טיפול פומי או תוך-ורידי.
לידוקאין עם אפינפרין בריכוז 1:100,000 משמש באופן נרחב. חלק מהמחקרים הדגימו תועלת של שילוב לידוקאין בתמיסה סותרת חומצה, אך אחרים לא הדגימו הבדלים והמחקרים הפרוספקטיביים הגדולים שהדגימו תועלת לא כללו פרוצדורות המערבות את הפנים.
במטרה לבחון את הנושא, החוקרים ערכו מחקר שכלל 54 חולים שעברו ניתוח דו-צדדי סביב העיניים, שדרש הרדמה מקומית תת-עורית.
החוקרים מסבירים כי במקרים בהם ניתנים שתי זריקות בפרק זמן קצר, הזריקה השניה כואבת יותר מבחינה סטטיסטית, ללא תלות בשאלה מה הכילה זריקת הביקורת. לכן, הגישה שלהם התבססה על שני רופאים, המזריקים בו-זמנית ואת אותה כמות בשני הצדדים. באופן זה, החולה אינו מודע לכאב של הזריקה הראשונה.
מזרק הביקורת הכיל לידוקאין בריכוז 2% עם אפינפרין בריכוז 1:100,000 ו-0.1 מיליליטר של תמיסת מלח מאוזנת. המזרק הניסיוני הכיל 0.9 מ”ל של לידוקאין בריכוז 2% עם אפינפרין בריכוז 1:100,000 ו-0.1 מ”ל של סודיום ביקרבונט 8.4%.
המחטים הוכנסו בו-זמנית וההרדמה הוזרקה במהלך ספירה של 20 שניות. מיד לאחר הזריקה, החולים התבקשו לדרג את דרגת הכאב בסולם VAS.
35 משתתפים (65%) דיווחו כי המזרק הניסיוני היה פחות כואב בהשוואה למזרק הביקורת בעת מתן הזריקה הראשונה. הירידה הממוצעת בכאב בסולם של 0-10 עמדה על 0.9. באלו שסברו כי המזרק הניסיוני היה פחות כואב, הירידה הממוצעת בכאב עמדה על 2, מקביל לירידה של 51% בכאב.
12 חולים (22%) חשו כי מזרק הביקורת היה פחות כואב. שבעה לא זיהו כל הבדל בין שני המזרקים (13%).
הזמן והעלות הנדרשת לסתירת לידוקאין הם מינימאליים, וכך גם הסיכונים האפשריים, ויש לקחת זאת בחשבון לשיפור נוחות הטיפול בחולים. בסופו של דבר, אל למנתחים להתעלם מההשפעה של הפחתת כאב, בכל היקף, על שביעות הרצון של המטופלים מהטיפול.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!