בגברים המטופלים באופיואידים ארוכי-טווח קיים סיכון גבוה יותר להתפתחות היפוגונאדיזם, בהשוואה לאלו המטופלים בתכשירים קצרי-טווח, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שהוצגו בכנס השנתי ה-28 מטעם ה-American Academy of Pain Medicine.
לדברי החוקרים, למעלה ממחצית מהגברים הנוטלים אופיואידים על-בסיס יומי סובלים מהיפוגונאדיזם. הסיכוי להיפוגונאדיזם עם טיפול באופיאטים ארוכי-טווח גבוה פי 4.7, בהשוואה לסיכון עם תכשירים קצרי-טווח. הממצאים מספקים את העדות הראשונה לעדיפות מבחינת הבטיחות של תכשירים קצרי-טווח.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל 81 גברים בגילאי 18-80 שנים, ללא אבחנה קודמת של היפוגונאדיזם, שנטלו טיפול במינון יומי קבוע של אופיואידים בשל כאב כרוני.
רשימת האופיואידים כללה הידרוקודון, אוקסיקודון, מורפין בשחרור ממושך, מדבקת פנטניל, מתאדון ובופרנורפין.
מבדיקת רמות טסטוסטרון בבוקר שנלקחו מכל הגברים עלה כי 57% סבלו מהיפוגונאדיזם, כפי שנקבע לפי רמות טסטוסטרון מתחת ל-250 ננוגרם לד”ל.
לדברי החוקרים, מדובר בבעיה נפוצה, ולהערכתם, במידה וייערכו בדיקות של רמות טסטוסטרון לכל החולים המטופלים באופיואידים על-בסיס יומי, נגלה כי למעלה ממחציתם סובלים מהיפוגונאדיזם.
למרות שהתופעה מוכרת עוד משנות השבעים של המאה הקודמת, רופאים רבים אינם מודעים לשכיחות הגבוהה וההשפעה הניכרת של התופעה, המופיעה בתוך ימים-עד-שבועות. אין צורך בנטילת הטיפול למשך שנים. נראה כי מדובר בתופעה הפיכה: עם הסרת התרופה, לרוב, רמות טסטוסטרון עולות. ובחלק מהמקרים, תתכן השפעה כה משמעותית עד רמות קרובות לסירוס.
כאשר החוקרים בחנו את רמות טסטוסטרון תוך התייחסות לסוג האופיואידים שניתן, הם מצאו כי שיעור גבוה יותר משמעותית מהגברים שנטלו אופיואידים ארוכי-טווח סבלו מהיפוגונאדיזם, בהשוואה לגברים שנטלו טיפול בתכשירים קצרי-טווח (74% לעומת 34%, p<0.001).
לאחר תקנון למינון ומדד מסת הגוף, בחולים שנטלו אופיואידים ארוכי-טווח נרשמה עליה של פי 4.78 בסיכון להיפוגונאדיזם, בהשוואה לגברים שנטלו אופיואידים קצרי-טווח (P=0.008).
למרות שתואר קשר מובהק בין מדד מסת גוף וגיל ובין היפוגונאדיזם, ההשפעה הייתה קטנה. התחלואה הקשורה בהיפוגונאדיזם היא משמעותית וכוללת אוסטיאופורוזיס, ירידה בתפקוד, ירידה בליבידו, דיכאון, כאב, השמנה ועמידות לאינסולין.
אחת ההשערות בגינן אופיואידים קצרי-טווח פחות מזיקים מבוססת על השינוי ברמתם בדם, ואין רמה יציבה בדם כמו עם תכשירים ארוכי-טווח. הם מסבירים כי גברים מייצרים Luteinzing Hormone (LH) כל 90 דקות, ועם ייצור LH הם מייצרים טסטוסטרון. עם תרופות קצרות-טווח, בנקודות זמן מסוימות במהלך היום רמת התרופה בדם נמוכה ואינה מדכאת הפרשת LH, כך שתתכן הפרשה של LH ועימו ייצור טסטוסטרון.
מתוך הכנס השנתי ה-28 מטעם ה-American Academy of Pain Medicine
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!