מנתונים משני מחקרים גדולים בשלב III שערכו השוואה בין Apixaban ובין קומדין ואספירין, בהתאמה, בחולים עם פרפור פרוזדורים, עולה כי ל- Apixaban תועלת דומה לזו שתוארה בממצאי המחקר המרכזי בחולים עם היסטוריה של שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף .
במסגרת כנס מטעם ה-American Stroke Association הוצגו נתונים אודות תת-קבוצה שהוגדרה מראש ממחקרי ARISTOTLE (Apixaban for the Prevention of Stroke in Subjects With Atrial Fibrillation) ו-AVERROES (Apixaban vs Acetylsalicylic Acid to Prevent Strokes in Atrial Fibrillation Patients Who Have Failed or Are Unsuitable for Vitamin K Antagonist Treatment).
מחקר ARISTOTLE: השוואה בין Apixaban ובין אספירין
במחקר זה חולקו באקראי כ-18,000 חולים עם פרפור פרוזדורים ולפחות גורם סיכון אחד לטיפול ב- Apixaban, שניתן במינון של 5 מ”ג, פעמיים ביום, או קומדין עם ערכי מטרה של INR בטווח 2.0-3.0. לאחר חציון מעקב של 1.8 שנים, מהתוצאות עלה כי Apixaban לווה בירידה של 21% בסיכון לשבץ מוחי או תסחיף סיסטמי, ירידה של 31% בדימום וירידה של 11% בתמותה מכל-סיבה, תוך מענה על הקריטריונים שהוגדרו לא רק עבור העדר-נחיתות, אלא גם עבור עדיפות הטיפול בהשוואה לקומדין. התוצאות פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
בכנס הציגו החוקרים תת-מחקר שבחן אם ל- Apixaban ערך מוסף בהשוואה לקומדין בחולים עם שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף בעבר, כפי שנמצא במחקר הראשי. יעד התועלת העיקרי של תת המחקר היה זהה, שבץ מוחי או תסחיף סיסטמי, וכך גם יעד הבטיחות העיקרי, דימום מג’ורי לפי הגדרת ISTH (International Society of Thrombosis and Hemostasis).
המדגם כלל סך כולל של 3436 משתתפים עם שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף קודם (19.5%). לא תוארו הבדלים משמעותיים במאפיינים הבסיסיים בין קבוצת החולים לאחר שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף ובין כלל המדגם, למעט מדד CHADS שהעידו על הסיכון הכולל, כאשר ב-92% מהמשתתפים בתת-המחקר עם אירועים קודמים המדד עמד על 3 ומעלה (בהשוואה ל-15% מהחולים ללא שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף בעברם).
באשר ליעד היעילות העיקרי, החוקרים מדווחים כי שיעור האירועים היה גבוה יותר משמעותית באלו לאחר שבץ מוחי ולכן, התועלת האבסולוטית של Apixaban גדולה יותר בחולים בתת המחקר, בהשוואה לתועלת שתוארה במחקר הראשי.
לפיכך, החוקרים השוו את הטיפול ב- Apixaban אל מול קומדין בחולים עם פרפור פרוזדורים ושבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף קודם, כאשר ידוע ממחקר ARISTOTLE כי הטיפול מפחית בכ-24% את שיעורי השבץ המוחי או תסחיף סיסטמי, מפחית ב-27% את שיעור הדימומים המג’וריים, מפחית ב-63% את שיעור הדימומים התוך-גולגולתיים ומפחית תמותה ב-11%.
בחולים עם פרפור פרוזדורים לאחר שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף, מתן טיפול ב- Apixaban במשך 1.8 שנים מנע 18 אירועים מוחיים (כולל 12 אירועי דמם מוחי ו-4 אירועים מוחיים איסכמיים או ממקור לא-ידוע), 18 דימומים מג’וריים ותשעה מקרי תמותה ל-1,000 מטופלים, בהשוואה לקומדין.
החוקרים מציינים כי הירידה בשיעור האירועים בחולים לאחר שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף עולה בקנה אחד עם זו שתועדה במדגם המרכזי של מחקר ARISTOTLE. בחולים עם פרפור פרוזדורים ושבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף, Apixaban עדיף על קומדין במניעת שבץ מוחי או תסחיף סיסטמי: עם ירידה בשיעור הדימומים, בעיקר דימומים תוך-גולגולתיים, והפחתת שיעורי התמותה.
מחקר AVERROES: השוואת Apixaban מול אספירין
במסגרת הצגה נפרדת שניתנה באותו כנס, נערך תת-ניתוח שהוגדר מראש במחקר AVERROES, להשוואת Apixaban אל מול אספירין בחולים עם פרפור פרוזדורים ושבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף קודם.
המחקר המרכזי בחן את השימוש באספירין (במינון של 81-324 מ”ג ביום) אל מול Apixaban (5 מ”ג, פעמיים ביום) בחולים עם פרפור פרוזדורים, שלא התאימו לטיפול בקומדין. במהלך מעקב ממוצע של 1.1 שנים, Apixaban הפחית את הסיכון לשבץ מוחי או תסחיף סיסטמי ב-55%, בהשוואה לאספירין, ללא העלאת הסיכון לדימום מג’ורי.
מבין 5599 משתתפים, 764 אובחנו עם שבץ מוחי קודם או אירוע איסכמי חולף בעברם. בתת-קבוצה זו של כ-15% מהחולים עם שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף בעברם, התועלת היחסית של Apixaban על אספירין הייתה הרבה יותר גדולה מזו שתוארה בקבוצת המניעה ראשונית, ללא עליה בסיכון לדימומים.
דימומים מג’וריים היו נפוצים יותר בחולים עם היסטוריה של שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף, בהשוואה לאלו ללא אירועים קודמים (יחס סיכון של 2.88), אך עליה זו לא הייתה שונה באופן מובהק סטטיסטית מזו שתוארה עם טיפול באספירין בחולים אלו. לאור זאת, התועלת האבסולוטית גבוהה יותר בחולים בסיכון גבוה, בהשוואה למניעה ראשונית.
במניעה שניונית של שבץ מוחי, מעולם לא הודגמה עדיפות לאספירין על פלסבו, וכעת, עם Apixaban, ישנה עדיפות ברורה על-פני אספירין, עם אותו סיכון לדימומים, ועל-כן אין עוד מקום למתן טיפול באספירין.
מתוך כנס מטעם ה-American Stroke Association
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!